חסדי ה’
שלום לך יומן יקר, תודה לך שאתה עושה עימי חסד ומקשיב לכל אשר על ליבי.
אנו גרים בשכונת שעריים, בכל יום אחר הצהריים, כל ילדי השכונה נפגשים לשחק יחד בפארק המרכזי. בפארק, הבנים משחקים כדורגל, הבנות קופצות בחבל והקטנטנים משחקים במתקני השעשועים.
יום אחד, החלטתי יחד עם שכנותיי להקים חבורה סודית. החבורה כללה שתי בנות מכיתה ד’ – אפרת ותמר ושלוש בנות מכיתה ו – מוריה, נועה ואני. כיאה לחבורה סודית, החלטנו על שריקה מיוחדת, שבעזרתה אנו קוראות אחת לשניה. החלטנו שהחבורה שלנו תהיה “חבורת החסד”, שנחפש למי לעזור, ממש כמו גיבורות-על.
היינו נפגשות כל יום בשעה 16:00 אחר הצהרים בפארק, משחקות עד שאחת מאיתנו שורקת – וכולן מתייצבות לעזרה. פעם אחת, זו היתה אישה שחיפשה כתובת סמוכה. פעם אחרת, אמא שחיפשה פעוט שהלך לאיבוד. בפעמים אחרות, פייסנו בין ילדים, ואף לימדנו אותם משחקים חדשים שיוכלו לשחק ולא לריב. כמובן, אם ילד נחבל או בכה – מיד צוות הצלה יצא לפעולה. הרגשנו שאנחנו שליחות של ה’, ששם אותנו בזמן הנכון ובמקום הנכון. כל ההורים בשכונה הכירו אותנו וידעו – שכשאנחנו בשטח- אין מה לדאוג. ההערכה של הילדים וההורים והכרת התודה נתנו לנו כוחות להמשיך ולעשות חסדים נוספים. הרגשתי ממש ברת מזל להיות חלק מ”חבורת החסד”.
אתמול התכנסה כל החבורה בבית של תמר ל”מפגש חסד”. אתם בטח שואלים מה זה אומר… “מפגש חסד” זה רעיון שהמצאנו, בעקבות סדנת בנות מצוה בה השתתפנו מוריה ואני. בסדנא העמקנו את הלימוד על מצות כיבוד הורים, וזה גרם לנו להעריך מאוד את כל מה שההורים שלנו עושים עבורנו. בישיבת החבורה האחרונה מוריה העלתה רעיון:” אנחנו נמצאות בפארק ועושות הרבה חסדים בחוץ ופתאום שמתי לב שגם בבית זקוקים להרבה חסדים. אמא שלי חוזרת מהעבודה עייפה מאוד. ערמת הכביסה מגיעה כמעט עד התקרה, ערמת כלים מאיימת לקרוס והילדים מסתובבים בבית ומשוועים לעזרה בשיעורי הבית. אולי נפגש פעם בשבוע בבית של אחת מאיתנו, נאחד כוחות ויחד נגמול חסד להורינו?” כולנו הסכמנו פה אחד להצעה.
לפני כחודש, נערך “מפגש חסד” בביתי, הוא היה משמעותי ביותר. כל פעם שאני חושבת לעצמי שאני נותנת כל מה שאני יכולה – אני מגלה עוד דרכים לשדרג את עצמי. במפגש, צוות ההצלה הוכיח עבודת צוות ומעשי החסד כאילו האירו את ביתנו מחדש. הכל היה נעים ורגוע והרשנו לעצמנו לשבת סביב השולחן לשתות שוקו חם ולאכול עוגיות. הרגשנו צוות מנצח! ידענו שה’ מוביל אותנו בביטחה בדרך בה בחרנו, כשליחות שותפות. בין כל הדיבורים, לפתע אמא שלי נכנסה לשיחה ואמרה: “אתן צדיקות! החסדים הפשוטים שאתן עושות מלמדים את הילדים וההורים איך לגמול חסד לאחרים. במקום להשתעמם בבית – לחשוב איך להפוך כל פעולה יומיומית לחסד עבור מישהו אחר”. אני הסמקתי, הרגשתי ממש נבוכה, אבל התחושה חלפה ברגע שנועה העלתה את הרעיון הבא. “אתן יודעות שעוד מעט חג הפסח, אנשים עורכים הרבה קניות לקראת החג. יש משפחות שזו הוצאה כספית גדולה עבורן. אולי נאסוף בקבוקים למיחזור ובכסף נקנה מצרכים למשפחות ברוכות ילדים?” עיננו נצצו מהתלהבות, הרגשנו שעלינו שלב.
אני חושבת שהחבורה הזו זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי, שמצאתי חברות טובות ויחד אנחנו מגדילות את מאגר המעשים הטובים בעולם. אני כבר סקרנית לדעת מה הרעיון הבא ולאיזה עוד שלבים נעלה.
את מידת החסד הזאת למדנו מהרב יוסף משאש, דמות החמ”ד שלנו השנה, על הגמילות חסדים והעזרה לאחרים שתמיד עשה. שנזכה ללמוד עוד מרבותינו הצדיקים וממעשיהם הטובים.
