הדרך של הבחירה

הדרך של הבחירה – נעה בתיה רוזנשטיין

לפני שמתחילים אתם כנראה תרצו להכיר אותי קודם אזזז… היי, אני נריה. יש לי שני אחים ואחות, אני בכיתה י”ב, אני הבכורה ואני בת 11. כן, קצת (הרבה) מוזר, לא? האמת היא שאני סוג של “איינשטיין” וכולם קוראים לי ככה כי נולדתי עם “בעיה” – המוח שלי מסוגל להבין דברים פי שבעה מבן אדם ממוצע. כשההורים שלי שמעו על זה הם החליטו לקחת את זה ברצינות. כבר בגיל ארבע וחצי הייתי בכיתה א’, ובמחצית השנייה  כבר הוקפצתי לכיתה ב’

אתם בטח שואלים אם זה לא היה קשה, והאמת היא שהלימודים היו לי קלים מאוד. רצו להקפיץ אותי גם לכיתה ג’, אבל הייתי קטנה מדי פיזית. מה שכן הפריע זה הגיל; תמיד קראו לי חנונית ומעצבנת ואף פעם לא היו לי חברים , אבל כן הייתה לי חברה אחת, בכיתה ג’, כשהייתי בת 6, הכרתי את שירה. שירה הייתה אז בת 9, והיום היא בת 14. היא החברה הכי טובה שלי, ובלעדיה לא הייתי מצליחה “לשרוד” את כל השנים האלו..

היום, כשאני עומדת לסיים את התיכון, כולם מצפים ממני לדבר רק על מספרים, אבל הזיכרון הכי חזק שלי הוא דווקא מרגע של בחירה. זה קרה כשהייתי בת שמונה , למדתי בכיתה ח’. בית הספר נקלע לבעיה עם תקציב והיה חשש שיסגרו את הספרייה – המקום היחיד שבו שירה ואני הרגשנו בטוחות. ואז הכריזו על תחרות רובוטים ארצית עם פרס כספי גדול, ובניתי את הרובוט המושלם שהיה יכול לנצח בתחרות, ונוכל להציל את הספרייה.

ואז יומיים לפני התחרות, חבורה של בנים מהכיתה גנבו לי את הרובוט הזה, הם רצו להציג את העבודה שלי בתור שלהם ולזכות בתחרות. באותו רגע נפל לי האסימון, מה אני יכולה לעשות עכשיו? ואז פתאום עלה לי רעיון: תוכנית נקמה, ידעתי בדיוק איך לפרוץ למחשב של הרובוט שלי שעכשיו שלהם ולהרוס להם הכל כשהם יציגו את הרובוט מול כל בית הספר. רציתי להשפיל אותם כמו שהם השפילו אותי.

ישבתי שעות ואז הצלחתי לפרוץ למחשב של הרובוט, שירה ישבה לידי, ואז זהו סיימתי הייתי מוכנה ללחוץ על המקש שינתק את הרובוט רעדתי, שקט השתורר בחדר, ואז פתאום שירה אמרה “נריה אם את תהרסי את תשפלי אותם כמו שהם עשו לך את זה בריוניות” הבנתי שהיא צודקת. אם אשתמש בחוכמה שלי כדי לפגוע, אני לא באמת אהיה טובה מהם. סגרתי את המחשב ופתחתי דף חלק. כל הלילה לא ישנתי. בזכות המוח  שלי, בניתי רובוט חדש לגמרי,  פי כמה יותר טוב, כזה שהם לעולם לא יצליחו להבין איך משתמשים בו.

למחרת, על הבמה, הבנים עמדו שם מובכים וכי הם לא הצליחו להפעיל את הרובוט. ואז אני עליתי, קטנה עם ברכיים רועדות, והצגתי את הרובוט החדש שלי. ובתוצאת יצאתי מקום ראשון ניצחתי! והצלתי את הספריה ,אבל לא בגלל שהשפלתי אותם, אלא בגלל שבחרתי להיות נאמנה לעצמי

היום אני יודעת שזה לא השכל שהביא אותי לכאן, אלא היכולת לבחור בטוב. עצמתי את העיניים, נשמתי עמוק, ובידיעה שלמה של מי שאני. – בדרך אמונה בחרתי.