חתונה משמיים
הכל לטובה גם כשזה נראה קצת רע!
האולם שמצאו משפחות כהן ומושקוביץ, היה אולם מושלם – לא מפואר מדי, אבל גם לא פשוט
מדי. והכי חשוב: הוא לא היה יקר מדי. שתי המשפחות ידעו – כאן אנחנו רוצים שילדינו יתחתנו.
החתן והכלה – עמיחי ועדי, שמחו מאוד, הם לא רצו אולם מפואר, אך גם לא אולם פשוט מאוד.
החתונה הייתה אמורה להתקיים חודש וחצי לאחר מכן, ב-א’ חשוון. יום החתונה התקרב בצעדי
ענק, והכלה והחתן התרגשו יותר ויותר לקראת החתונה המתקרבת. שלושה ימים לפני החתונה
התקשר אל עדי בעל האולם, ואמר: “תקשיבו, אני ממש מצטער, יומיים לפני שקבעתי אתכם את
מועד החתונה, התקשרה משפחת שמעוני ושאלה אותי אם ביום א’ חשוון, הם ועוד משפחה יוכלו
לחתן את ילדיהם באולם שלי, השבתי בחיוב, ומכיוון שהייתי עסוק מאוד באותה השעה, שכחתי
לכתוב לי ביומן. ואז כעבור יומיים כשאתם התקשרתם לקבוע סופית, לא היה רשום לי שיש
אירוע באותו היום, אז אמרתי לכם שהאולם פנוי, אני ממש מצטער!”.
עדי החזיקה את הטלפון כשכל גופה רועד, בעל האולם המשיך: “משפחת שמעו ני מתעקשת
שתסתדרו, כי הם הזמינו קודם. ממש סליחה. אין באפשרותי לקיים שני אירועים באותו היום.
אני נותן לך את מספר הטלפון של משפחת שמעוני, תנסי את לדבר איתם, לי הם לא מוכנים
לענות”. בעל האולם נתן לעדי את מספר הטלפון של משפחת שמעוני וניתק, הוא לא רצה שיתחילו
לצעוק עליו.
עדי נשארה מאובנת במקומה, וצנחה על כיסא קרוב. בידיים רועדות התקשה לאימה וסיפרה לה
את כל הסיפור, אימה ניחמה אותה, למרות שבליבה חששה מאוד לגבי החתונה. אימה התקשרה
לאימו של עמיחי וסיפרה לה, אימו של עמיחי חששה מאוד, והתקשרה להודיע לעמיחי את הכל,
עמיחי היה בשיחה ממתינה, ואימו הבינה שכנראה עדי מספרת לו בינתיים את הכל.
בינתיים החלו האימהות להודיע לבעליהן על התקלה, ועדי ועמיחי ניסו להתקשר למשפחת
שמעוני, להבין מה קורה ואיך מתקדמים מפה, אך בבית שמעוני לא ענו. באותו היום בשעת לילה
מאוחרת, התקשרה משפחת שמעוני, והבהירה שהם לא מעוניי נים לשנות את מועד החתונה, ולהם
יש זכות קודמת כי הם הזמינו ראשונים. עדי התקשרה לאימה ואמרה לה את מה שמשפחת
שמעוני אמרה. אימה אמרה לה שהם עכשיו בודקים אם יש אולמות פנויים שיכולים לקבל מהרגע
להרגע הזמנות, עדי הלכה לישון בתחושה רעה. כשהתעוררה בישרו לה הוריה שהם מצאו אולם,
לא הכי טוב, אבל העיקר שמצאו אולם ב”ה.
ביום החתונה התעוררה עדי כשהיא מעט מבואסת בגלל האולם שנמצא בלית ברירה, אך לאורך
כל ההכנות משפחתה עודדה אותה, ואמרה לה “שהאולם לא משנה את החתונה, החתונה משנה
את האולם, ושהכל לטובה!”, וסבתה נחמה סיפרה לה, שהיא בכלל התחתנה בדשא של הקיבוץ בו
היא גרה.
בוקר לאחר מכן, אחרי החתונה, דיברו עדי ועמיחי על איך שהייתה החתונה. הם היו בדעה אחת
שהחתונה הייתה שמחה ומרגשת, למרות ש הדרך הייתה קשה. יומיים לאחר החתונה התקשר אל
עדי בעל האולם ואמר: “אתם לא מאמינים, באמצע החתונה של משפחת שמעוני, קרס החשמל,
באמצע הריקודים”.
עדי ועמיחי היו המומים, לשניהם עברה אותה מחשבה בראש- תודה ה’, הכל ממך!
