שלום לכם. קוראים לי קינאנית ואני שמיימונית חמודה בת 10 ואני גרה בארץ יוממליל וכמו כל ילדי השמיימונים, גם אני הולכת לבית הספר “גלקסיה”. אני מאוד אוהבת לכתוב,ואני גם משקיעה בזה ומקבלת תוצאות! אבל יש לי חיסרון גדול, שאני מתביישת לספר לכם אותו. אני מקנאה. ואני לא מדברת על התקפי קנאה קטנים כמו מקנאה במתנה או בבגדים של חברה. אני מקנאה כל הזמן! בילקוט של חברה, בנעליים של החבר ואפילו במורה שיכולה לכתוב על הלוח כשאני צריכה להקשיב.
הוריי כוכבה ואורון עובדים בתור רופאים בבית החולים “כוכב מאדים”. גם אחים יש לי. אחים גדולים. שבעת אחיי הגדולים נולדו ביחד. הם שביעייה! הם בכיתה ט’ ולומדים בתיכון “כוכבים”.
הבוקר, בדרך לבית הספר, שוב קינאתי. הפעם בחברתי הטובה עננה על התיק החדש שלה. כל הדרך הצקתי לה: “איפה קנית?” “כמה זה עלה?” “אולי תקני לי ליום ההולדת?” עד שבסוף עננה התעצבנה וקראה בכעס: “אם את כל כך מקנאה בי, אולי תקנאי בזה שדוד שלי מת במלחמה?” היא הסתובבה ורצה לבית הספר בבכי.
בבית הספר המורה הכריזה על כתיבת חיבור באורך 100 מילים על התקופה בה הייתי תינוקת. כשחזרתי לביתי, פתחתי את דלת הבית ונאנחתי. הבית היה חשוך וריק. שוב פעם. איפה הוריי ואחיי? הוריי בעבודה ואחיי עדין היו בבית הספר. הדלקתי את האור והתיישבתי על הספה כשבידי הספר שהפסקתי באמצע ושכחתי לגמרי מהחיבור. כשאימי חזרה הביתה אפילו לא שמתי לב שהיא נכנסה וכשהיא שאלה מה עם החיבור נבהלתי לגמרי! לאחר שהשבתי את נשימתי וקראתי בקול “אוי! שכחתי מזה!” “לא נורא, אני אעזור לך!” אמרה אימי. מחיתי את הדמעות ורצתי להביא דף. שאלתי את אמא על התקופה בה הייתי תינוקת. בו ברגע אימי התחילה להחוויר. ” מה קרה?” שאלתי בחשדנות. אימי זעה באי נוחות על מושבה. “טוב, נכון שכשכל התינוקות נולדים, הם נולדים בצבע כחול?” הנהנתי. “אז את מיוחדת. את נולדת בצבע ירוק!” “מה?” שאלתי בפליאה. “כן, את נולדת בצבע ירוק. אחרי שנולדת, עלינו בריחוף לידידנו המלאכים. שאלנו אותם לפשר הדברים והם ענו לנו שאת תהיי מיוחדת. כשתגדלי את לא תפסיקי לקנא. ואז הם הוסיפו במסתוריות – היא תחליט אם להשתמש בזה לטוב או לרע”. כשאימי סיימה שרר שקט בבית . מלמלתי “תודה אמא” ורצתי לחדרי להתחיל לכתוב את החיבור. סיימתי. קראתי אותו בסיפוק, מצפה בקוצר רוח לשתף אותו עם הכיתה. ביום השיתוף חיכיתי בהתרגשות לתורי. הקשבתי משועממת לילדים שקמו וסיפרו סיפורים על מעשיהם החמודים בילדות. ולבסוף הגיע תורי. התחלתי ברעדה אבל אחר כך המשכתי בקול בוטח. “דבר ראשון, אני מבקשת שלא תצחקו מכיוון שזה סיפור אישי. עכשיו אוכל להתחיל. כל התינוקות בארץ יוממליל נולדים בצבע כחול. אני נולדתי ירוקה. ירוקה מקנאה. כשנולדתי, הוריי הלכו להתייעץ עם חבריהם המלאכים. והם סיפרו להם שכל חיי אני אקנא, והוסיפו במסתוריות “והיא תחליט עם להשתמש בזה לטוב או לרע”. זה סיפור הולדתי. אני רוצה לומר עכשיו סליחה לכל מי שפגעתי בו בקנאה שלי.” כל הכיתה מחאה לי כפיים. ברגע זה קפצה עננה ואמרה “אני סולחת קינאנית”. ואז קפץ בילי החכם ואמר “אני יודע איך תוכלי להשתמש בקנאה לטובה. תקנאי למשל בי על שאני מצליח בלימודים וכך תשקיעי גם את ותתקדמי!” ונחשו מה? לקחתי את הטיפ לחיים, והוא מאוד עזר לי!
