המסע למצוא את המשפחה שלי
שלום קוראים לי עומר ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי.
יום אחד קמתי בבוקר, התארגנתי לבית הספר ואז אני פשוט לא ראיתי אף אחד בבית. אני התקשרתי לאמא שלי ואף אחד לא ענה אז התקשרתי לאבא שלי ושוב אף אחד לא ענה לי . אני התחלתי להילחץ. מיד התקשרתי לאח שלי ושוב פעם אף אחד לא ענה לי ואז התקשרתי לאחותי וגם אף אחד לא ענה לי. וזהו, מפה התחלתי ממש להילחץ. רעדתי. אני לא רוצה להיות במסך וליהנות כמו שאתם חושבים, אני רוצה לדעת איפה המשפחה שלי?. הלכתי לשכנים שלי ושאלתי אותם איפה המשפחה שלי? הם לא ידעו איפה המשפחה שלי. אני הרגשתי שאני לא יודע מה לעשות. ואז נזכרתי שיש לי דודים שאפשר לשאול אותם. התקשרתי לדודים אבל גם הם לא ידעו. אני החלטתי לצאת למסע ארוך למצוא את המשפחה שלי. אני ניסיתי לעשות הכל רק בשביל להחזיר את המשפחה שלי. ואז אני החלטתי להתכוון ברצינות למסע שלי . אני באמת אצא למסע בקטע של לצאת מהבית ולחפש ולחפש ולחפש – עד שאני אמצא את המשפחה שלי. אני יצאתי לכל העיר רק בשביל למצוא את המשפחה שלי. חיפשתי בכל בית, בכל מלון ואפילו בחוף הים. ואז עלה לי רעיון במוחי. אני יכול ללכת לתחנת המשטרה. הלכתי לתחנת המשטרה ובאתי לומר לשוטרים אבל הם עצרו אותי. הם אמרו לי “ילד מה אתה עושה כאן?” אני רק באתי לשאול אתכם אם אתם יכולים לעזור לי למצוא את המשפחה שלי?. כן אנחנו ננסה. ויצאנו לחיפוש. הם הביאו 2 בלשים. הבלשים נכנסו לבית והבלשים ראו והריחו עקבות. הם החליטו לעקוב אחרי העקבות. התחלנו לעקוב וזה הוביל אותנו מחוץ לבית. נכנסנו לניידת ונסענו לפי העקבות. הבלשים עדין יכלו לראות את העקבות מתוך הרכב וכבר יצאנו מהעיר. הגענו ליער אפל מאוד. הבלשים הפסיקו לראות את העקבות אבל הם ראו סימני רכב שהיו שם אז הם אמרו סעו בכיוון סימני הרכב שיש כאן. התחלנו לעקוב. אני עדין ישבתי מאחור. אני רק רציתי להיות עם המשפחה שלי ואז הם גילו בטון. הם החליטו להיכנס. הבלשים אמרו לי להביא משהו שכל המשפחה נגעה בו בשביל שהם יריחו. הבאתי להם פסל שהיה איתי כדי לזכור שהם איתי. אז הבאתי להם ואמרתי להם תיזהרו בבקשה והם הכי נזהרו שיש. הבלש נכנס לבטון וראה מלא כלובים של בית סוהר והוא ראה גנב. הוא הוציא את הנשק וירה בו. אני נכנסתי וראיתי בלש ליד המשפחה שלי. הבלש הוציא אותם וחיבקתי אותם חזק חזק. חזרנו ואני הגנתי עליהם שלא יחטפו אותם יותר בחיים.
וזה סוף הסיפור.
