מעשה יוסף הצדיק
יוסף נולד ליעקב ורחל לאחר שנים של ציפייה, רחל אימו הייתה עקרה וליבה נשא תפילה לפני ה’ עד ששלח לה בן “ַוִּיְזֹּכר ֱאֹלִּהים את ָרֵחל… ַוֵתֶלד ֵבן” ובשמחתה קראה לו יוסף.
יוסף גדל בבית אביו עם אחד־עשר אחיו ואביו יעקב אהבו אהבה יתירה, כפי שנאמר: “ְוִּיְשָרֵאל ָאַהב ֶאת יֹוֵסף ִּמָכל ָבָניו.”
אהבה זו הראה יעקב כאשר עשה לו כתונת פסים, הדבר עורר קנאה בלב האחים, עד שנאמר עליהם: “ַוִּיְשְנאּו ֹּאתֹו ְולֹּא ָיְכלּו ַדְברֹו ְלָשלֹום.”
כשיוסף היה בן 17 הוא חלם שני חלומות, בראשון ראה אלומות בשדה, ואלומתו קמה ועמדה, ואלומות אחיו משתחוות לה.
בשני ראה את השמש והירח ואחד־עשר כוכבים משתחווים לו וסיפר את החלומות לאחיו ולאביו אשר גער בו ואמר: “הבא נבוא אני ואימך ואחיך להשתחוות לך ארצה.”
אימו רחל כבר נפטרה ולכן יעקב אמר זאת כדי להראות שזה חלום שווא ולהשכיח את הקנאה מהאחים שלו. באחד הימים אחיו של יוסף הלכו לרעות את הצאן ויעקב שלח את יוסף לראות מה שלום אחיו.
כאשר ראו את יוסף מגיע, הם רצו להרוג אותו אך ראובן הציע להשליך אותו אל הבור.
לבסוף מכרו אותו לעבד לישמעאלים, כך ירד יוסף למצרים, בודד ונעזב, אך לא נטוש מאת ה׳.
במצרים נמכר יוסף לבית פוטיפר, שר הטבחים ואף על פי שהיה עבד, נהג ביושר ובנאמנות. נאמר עליו: “ַוְיִּהי ה׳ ֶאת יֹוֵסף ַוְיִּהי ִּאיש ַמְצִּליַח.”
אשת פוטיפר אדוניו נשאה את עיניה אל יוסף, היא ביקשה להכשילו אך יוסף סירב. ואמר לה בדברים ברורים: “ְוֵאיְך ֶאֱעֶשה ָהָרָעה ַהְגֹּדָלה ַהזֹּאת ְוָחָטאִּתי ֵלאֹלִּהים.”
כאשר דחה אותה, האשימה אותו באשמת שווא. פוטיפר האמין לדבריה, ויוסף הושלך לבית הסוהר, מקום אשר אסירי המלך אסורים שם. אך גם שם נאמר: “ַוְיִּהי ה׳ ֶאת יֹוֵסף ַוֵיט ֵאָליו ָחֶסד.”
יוסף מצא חן בעיני שר בית הסוהר, והופקד על האסירים.
גם בבית האסורים לא סר יוסף מדרכו הוא שמע את חלומות האסירים ופתרם בתבונה.
שנים עברו, עד אשר חלם פרעה חלומות אשר אף אחד לא הצליח לפתור, אז הובא יוסף לפני המלך והוא פתר את החלומות של פרעה והזהיר אותו כי לאחר 7 שנות שובע יגיעו 7 שנות רעב והציע לו לאגור אוכל.
פרעה ראה כי רוח אלוהים בו, ואמר: “ֵאין ָנבֹון ְוָחָכם ָכמֹוָך,” ומינה אותו למשנה המלך בארץ מצרים.
הרעב הגיע גם לארץ כנען ולכן יעקב שלח את בניו למצרים להביא משם אוכל, כאשר הגיעו האחים, עמדו בפני יוסף ולא ידעו כי אחיהם עומד לפניהם.
יוסף הכירם מיד ובחר שלא להזדהות בפניהם, הוא דיבר איתם קשות ודרש מהם להביא את אחיהם הקטן בנימין, כאשר שבו איתו הוא מצווה להחביא גביע כסף בתיקו ואז מאשים את האחים בגניבה.
בנימין נתפס ויוסף מצווה כי הוא יהיה לו לעבד, אך יהודה מציע את עצמו מאחר ואביו זקן ובן אחד כבר איננו ואם יראה כי גם בנימין איננו הוא ימות.
כאן נשבר יוסף ומתוודה בפני אחיו “אני יוסף העוד אבי חי”? ומבקש כי יביאו את אביו יעקב אליו ויגידו לו ” “כה אמר בנך יוסף, שמני אלוקים לאדון לכל מצרים.”
האחים ממהרים לעשות זאת וחוזרים חזרה לארץ כנען עם עגלות וצידה לדרך, הם מגיעים לביתם וכאשר יעקב שומע כי בנו יוסף חי חזרה אליו השמחה “ותחי רוח יעקב אביהם.”
