גבורה של ילד
כתב יהודה אורי כהן
דרכי נעם קצרין כיתה ג בנים הרב נעם אלגד
אחד שתיים אחד שתיים רעם יהודה המכבי עלינו, שהאימון נגמר הייתי גמור. פתאום מישהו מהלוחמים עלה לאבן המרכזית וצעק ״האימון הסתיים”.
היי שכחתי להציג את עצמי, אני בעז אני גר במנהרה הרביעית ליד ים המלח ויותר פשוט ברחוב הזאבים. אנחנו גרים במדבר יהודה כבר כמעט חודשיים, מאז תחילת המרד של מתתיהו. אנו גרים עם כל החשמונאים ועם יהודה ומשפחתו. אני בן עשר ויש לי אח קטן בן שמונה ושלושה אחים גדולים תלמי, יועמץ ויואש. אנחנו גרים כולנו באותו החדר שהוא בעצם חור בקצה המנהרה.
יש דיבור שאולי בקרוב נחזור לירושלים למרות שמסוכן. עוד מעט יש ארוחת ערב, אני ממש רעב מחכה ללחם הטעים שאימא אפתה עם מעט שמן זית.
אחרי הארוחה יהודה אמר שעוד מעט נצא לקרב בשומרון וזה עוד בתכנונים. הלכתי הביתה לחוץ וגם שמח. מצד אחד שמח שיוצאים לקרב ולחוץ כי אולי נפסיד או מישהו קרוב יפגע.
קוקוריקו קרקר פנחס התרנגול שלנו וזה סימן לרוץ לתפילת שחרית. ראיתי את אחי מתארגן ונועל סנדלי מים, הוא אמר שאיחרו את התפילה והם מראים לי מעיין חדש במדבר. לקחתי נוד מים מלא ויצאנו לדרך.
המים היו צלולים ומיד קפצתי למים הקרים. אחי יועמץ אמר שנגיד ליהודה המכבי על המקום החדש. איזה יהודה שמענו מישהו צועק.
ראינו סוס מאולף יווני ועליו חייל עם חנית משודרגת שריון קשקשים וקסדת ברזל. זה היה מפחיד בטרוף. רק תחשבו שבמלחמה נצטרך להילחם בהמון חיילים כאלו. אחי סימן להתכופף והסתתרנו מאחורי סלע גדול. היווני ירד מהסוס והתחיל לחפש אותנו תוך כדאי שדיבר אל עצמו .”אני לא מבין שמעתי קול , מישהו אמר פה יהודה. איפה הוא״.
הוא המשיך “אולי בקרב שנעשה בירושלים והאזור בעוד שבועיים בדיוק ננצח סופית את כל המכבים.״ הוא התחיל לצחוק בלגלוג “הם ממש מעטים ואין להם נשק”. תוך כדאי שהוא עולה על הסוס ויוצא לדרכו בדהרה.
חזרנו מבוהלים למחנה וחיפשתי בדחיפות את יהודה המכבי. יש לציין שיהודה מקשיב בסבלנות לכולם ואפילו שאני ילד הוא הקשיב לי ברוב קשב. ושיבח אותי על המודיעין החשוב שהבאתי לו.
כעבור שבועיים יהודה העיר את כל הלוחמים השכם בבוקר ושהלילה נצא לתקיפה מקדימה של היוונים.
לקחתי את החרב והתחלנו לצעוד עד ירושלים. שם פגשנו במעלה ההר גדוד יוונים ענק רכוב על פילים. יהודה המכבי צעק “אש” וכולנו השבנו מלחמה.
הקרב היה קשה, נלחמנו עד הערב. יווני ענקי רדף אחרי והתחלתי להיאבק בו. תוך כדי שאני ממלמל לה’ תפילה ופסוקי תהילים שזכרתי. וצעקתי בקול את הפסוק ״צרי ואויבי המה כשלו ונפלו״ ובאותו רגע הכלי חזק ביווני והוא באמת נפל והתמוטט.
המשכתי להילחם באומץ והכיתי הרבה יוונים והרגשתי שאנו מביסים אותם.
היינו מותשים אך בכוחות מעטים שלנו הרגנו את כל הגדוד.
רצנו לכיוון בית המקדש, ראינו שהניחו צלם בהיכל, המנורה זרוקה ובלשכת השמנים כל השמן היה שפוך והכדים מנותצים.
טיהרנו את בית המקדש. סדרנו, ניקינו, אספנו את השברים.
יהודה צעק מה עם שמן טהור למנורה?
אחרי שעות ארוכות של חיפושים אני מצאתי כד קטן מונח בפינה המערבית של ההיכל. מצאתי שמן צעקתי בקול.
בערב יהודה המכבי הדליק את המנורה בהתרגשות עצומה.
והנה נס הכד הספיק לשמונה ימים עד שהכינו שמן חדש והיוונים כולם מפוחדים ובורחים ליוון. ניצחנו הקמנו מחדש את מלכות יהודה בארץ ישראל. איזה כיף וגאווה שהייתי חלק מהניצחון.
