הצליל שאסור להשמיע

הצליל שאסור להשמיע נכתב על ידי איתן גרוסמן! כיתה ד’ בנים ! מרוץ הצבי

היה הייתה ילדה ושמה יולי, שעשו עליה חרם בבית הספר. יולי חזרה כל יום מבית הספר כועסת ועצובה. היא רצתה לעשות משהו “מגניב” בכדי לרכוש לעצמה חברים מהעיירה “ויקטוריה”.  יולי שמעה על שיר שאסור להשמיע אותו בעיירה שלה. אם רק משמיעים אותו, ברגע אחד נעלם לך הזיכרון. היא שמעה גם שאירוע כזה קרה בשנת 1925 בעיירה עוץ במרכז העיר.

כל מה שהיא רצתה זה לדעת איך זה קרה. יום אחד ליולי היה אומץ ממש גדול, היא רצתה לשמוע את הצליל שאסור לשמוע, יולי הייתה בלחץ, היא סגרה את עיניה בחוזקה שמעה את הצליל ולפתע היא ראתה שכלום לא קרה. היא הבינה שיש עליה איזה כישוף שמבטל את זה.                      

יולי רק רצתה לדעת עוד ועוד ולא הצליחה להירדם בלילה. למחרת  יולי הגיעה לביתה של סבתא שלה וחיכתה לה שתחזור מהקניות, ולפתע פתאום היא ראתה שעון קוקיה שתקוע על שעה אחת בלבד! היא לא הבינה מה קרה, אז היא קמה לשחק עם המחוגים ובטעות כיוונה אותו עשר דקות אחורנית. לפתע היא ראתה את עצמה נכנסת בדלת ומחכה לסבתא שלה בדיוק מה שהיא עשתה קודם לכן. היא אמרה לעצמה “יכול להיות שזה מכונת זמן”?”, היא כיוונה שוב את מחוגי השעון עשר דקות קדימה להווה ואמרה לעצמה: “אם זה מכונת זמן, זאת אומרת שאוכל לחזור ל – 1925 ולבדוק מי עשה את זה ולהגיד  לו להפסיק וככה אפשר יהיה לשמוע את הצליל בהווה”. יולי כיוונה את התאריך ואת השעה בשעון ונסעה בזמן. היא הגיעה לויקטוריה של 1925 . היא ראתה את כל המבוגרים שהיו בעיירה ב2025 כילדים ואז נזכרה ש”רגע, היום אין מכוניות יש כרכרות ועד שהיא תגיע בכרכרה לתחנת הרכבת ומשם לעוץ זה יימשך יום יומיים אפילו שלושה, היא חשבה לעצמה  אצטרך לעבור מסע שלם”. יולי ראתה כרכרה וסימנה לה לבוא לכאן, הכרכרה הגיעה והעגלון אמר לה “500 לירות בבקשה”, היא נזכרה שאין עליה כסף. העגלון התחיל להתעצבן ואמר לה “אין לי את כל היום”! ואז הגיע נער שמחופש לדחליל ואומר לה “אני אשלם עלייך לאן את צריכה להגיע”? “לתחנת הרכבת” ענתה יולי.  הדחליל הוציא 100 לירות. והעגלון אמר לו “אין לך מספיק כסף”. הדחליל לא ידע מה לעשות ואמר ליולי “את סומכת עליי”? “לא! ענתה יולי “הרגע נפגשנו” “ששש…. תזרמי איתי” ענה לה הדחליל. “עגלון, תצא רגע מהכרכרה ותסתכל לשמיים, המכשפה הרעה שם”. “באמת?” ענה העגלון ויצא לראות וברגע הזה הדחליל דחף את יולי פנימה לפני שהעגלון ראה. הם היו בדרך לתחנת רכבת והם דיברו קצת, יולי שאלה “איך יכול להיות שאתה באמת דחליל?” “המכשפה הרעה עשתה זאת” אמר הדחליל. “היית בבית ספר?” שאלה יולי, “כן, עשינו שטויות, הייתה לי אפילו חברה שגרה היום ב”עיר הברקת”. וגם המכשפה הרעה למדה איתנו בבית הספר”. “איך קוראים לך?” “פיירו” ענה הדחליל. “אפשר גם לשאול אותך משהו?” “ברור!” ענתה יולי, “להיכן את נוסעת?” “לעוץ!” ענתה יולי. “איזה קטע, גם אני צריך להגיע לשם” ענה הדחליל פיירו! “בשביל מה ?” שאלה יולי, “לתערוכת השוקו במרכז העיר כמובן”! למה את צריכה להגיע לשם?” שאל הדחליל, “זה לא כל כך חשוב עכשיו “ענתה לו יולי. כעבור יום וחצי ושלוש שעות בדיוק שמעו הדחליל פיירו וחברתו מ2025 יולי, רגע לפני שעלו לרכבת קול גדול כורז בחוזקה “שמעו שמעו, הרכבת לעוץ יוצאת בעוד 5 דקות בדיוק!”. “חייבים למהר” אמרה יולי לדחליל פיירו. הם רצו לרציף 8 ירדו לרציף 5 -4  והגיעו לרציף 3.

בעוד דקה בלבד יוצאת הרכבת. “הינה שוקו לדרך” אמר הדחליל “אין לנו זמן לזה” ענתה לו יולי. והוא אמר “אבל נישאר לי עוד לירה אחת” “טוב נו” נכנעה יולי. מיד אחרי שהוא קנה שוקו הם שמעו “הרכבת לעוץ יוצאת בעוד 20 שניות”. הם רצו בכל כוחם עד שהגיעו לרכבת ומרוב לחץ לפתע נשפך לדחליל השוקו. “מה אין לך שכל”? שאלה אותו יולי ופתאום הגיעה נערה עם צמות בשמלת פסים כחולים ונעלי עקב אדומים ואמרה “לא נורא אני אנגב” ושלפה מגבת.

“איך קוראים לך שאלה יולי, “דורותי” ענתה לה. כשהם ישבו וצחקקו על השוקו שנשפך. “וואו זה כבר הרפתקה  חחחחחחחחח” אמרה יולי. לפתע הדחליל פרץ בבכי והסתכל על החלון ויולי שאלה אותו “למה אתה בוכה ?”, “אני בוכה בגלל מה שאמרת לי קודם” ענה הדחליל ליולי “מה אמרתי?” שאלה יולי. “בלי שכל!” “לא באמת התכוונתי לזה!”, “אבל זה בדיוק מה שאני מחפש” ענה לה הדחליל. “מה?” שאלה יולי, “שכל”! ענה לה. “יום אחד הייתי אביר הייתה לי חברה והיינו עושים מסיבות אבל המכשפה הפכה אותי לדחליל בלי שכל כי לדחלילים אין שכל”. “אני מצטערת, אני לא התכוונתי להעליב אותך, פשוט מהמקום שאני הגעתי כך אומרים למי שעושה טעות” ניחמה אותו יולי. בינתיים הרכבת התקדמה אל עבר היעד שלה ולפני שהם מגיעים, עליהם לעבור כמה מקומות. לאחר 7 שעות נסיעה, הרכבת הגיעה לעוץ. כעת יש להם לעבור ארמון ויער כדי להגיע למרכז העיר. יולי שאלה את דורותי, “למה את צריכה להגיע גם למרכז העיר”? ”מה זאת אומרת, לתערוכת השוקו” ענתה דורותי. פתאום הם ראו חומה ומאחוריה ארמון שממנו יוצא איש שנראה כמו פח עם גרזן על היד כועס ודוחף את דורותי ויולי אומרת לו “היי מה אתה עושה למה אתה כועס, ”למה אני כועס? כי המכשפה הפכה אותי לפח” אמר, “רוצה להצטרף אלינו איש הפח?” שאלה דורותי. “בשמחה, סליחה שדחפתי אותך פשוט אין לי לב!”, “לא זה בסדר” ענתה דורותי לאיש הפח. ” איך קוראים לך” שאלה דורותי, “באק” ענה איש הפח. הם עברו את הארמון והגיעו ליער המסתורי שיש בו חיות מדברות. בדרך לשם יולי כמעט בכתה מרוב ייאוש היא רק רצתה להגיע כבר כי הייתה שמש חזקה מאוד וכשהגיעו שמעו חיות מפוחדות אומרות “מקווים שהמכשפה לא תחזור” ולפתע שמעו אריה שאומר “הנה המכשפה הרעה” והצביע על החבורה “אנחנו לא המכשפה אנחנו ילדים” ענתה יולי .

“אני לא מאמין לכם כי אני מפחד ומה שמפחיד אותי הוא כמו המכשפה“, “אנחנו לא מכשפה,  אם כבר נשמח לעזור לכם” אמרה דורותי, “גם אנחנו” ענו הדחליל ואיש הפח ”, “סליחה, אני פשוט אריה פחדן” ענה להם האריה. “אז בוא תצטרף אלינו למסע למרכז העיר”, “אני אשמח”, ענה האריה לדורותי”, “רגע איפה יולי” שאל איש הפח. הם הסתובבו וראו אותה יושבת על סלע ובוכה. “ מה קרה” שאל הדחליל’,’היא מוציאה מים מהעיניים “ אמר איש הפח!  “קוראים לזה לבכות “ אמרה לו דורותי“, זה פשוט ש… עושים עליי חרם בבית הספר ובאתי לכאן כדי לגלות משהו מיוחד מהעיירה שלי כדי להרשים אותם ואז יהיו לי חברים! אבל אני מתחילה להתייאש” “אבל אנחנו חברים שלך” אמר איש הפח. “נכון” ענו כולם יחד”,  “זה פשוט ש… אני לא מהעיירה שלכם אני מ”וויקטוריה”, אמרה יולי. “אז מה אם את מוויקטוריה” אמר הדחליל “נכון אבל אני מוויקטוריה של העתיד” ענתה יולי. “אני לא הבנתי” אמר הדחליל. “אתם מבינים אני מהעתיד ויש לי מכונת זמן ויש לי גם מצלמה, “מצלמה?, מה זו מצלמה” שאלו כולם, מצלמה זה כמו ציור שפשוט לא אתה עושה אלא המצלמה, אוכל לצלם את עוץ כדי להראות לילדים בכיתה שלי וכך חברים שלי ישחקו איתי וגם כדי לדעת על משהו שקרה בשנה הנוכחית ובשנה שלי זה יקרה, אבל זה משהו נורא שאני חייבת לגלות ולהגיד לחברים שלי”, “אני מציעה, בואו נמשיך למרכז העיר ונגלה מה קרה ונוכל לעצור את זה!” .וכך הם המשיכו להם למרכז העיר . וכשהם הגיעו למרכז העיר, הם לקחו שוקו ושתו ואז הם ראו את המכשפה הרעה צוחקת ומטילה כישוף. לפני כן יולי רצה אל המכפשה והמכשפה אמרה ליולי, “אם לא תזוזי אהרוג אותך חהחהחהחהחה”, ”תקשיבי לי, הולך לקרות משהו נורא אם לא תעצרי את זה, את לא חייבת להיות כזאת”, ניסתה יולי לשכנע את המכשפה הרעה. “אז קודם שדורותי תחזיר לי את הנעליים שלי” ופתאום דורותי שפכה על המכשפה הרבה מים והמכשפה נעלמה. המשימה הושלמה יולי חוזרת הביתה.

                  2025: דורותי קיבלה חברים לא בגלל ארץ עוץ אלא בגלל שהחברים שלה למדו לקח.

אבל לפני שיולי הייתה בבית הספר היא חזרה לסבתא שלה ושכבה על הספה וחיכתה לה ופתאום סבתא חוזרת עם קניות ויולי שואלת “רק עכשיו חזרת מהקניות”, עברו רק חמש דקות” ענתה סבתא .

הסוף!