מירוץ הצבי מאת :אביה שלומוביץ כיתה ו’
סיפור על הרב משאש זצ”ל
זה קרה לפני שנתיים, נסעתי לאילת עם כל משפחתי. הנסיעה הייתה ארוכה מהרגיל וכבר לא נשאר בנו כוח ,אז אחרי שעתיים נסיעה עצרנו קצת בירושלים. אני לא כל כך רציתי לצאת מהמכונית כי שמתי בגדים לא כל כך נקיים ולא הכי יפים אבל הייתי ממש רעבה ורציתי קצת לצאת החוצה ולנשום אוויר צח .אז יצאתי ובחוץ חיכו לי לא מעט צחקוקים, היו כאלה שלחשו אחד לשני ,והיו כאלה שצחקו כשאני ממש מולם אבל לא התייחסתי הייתי יותר בוגרת. אחרי הליכה ממושכת עצרנו שראינו שלט ענק שבו היה רשום: תושבי ירושלים אתם מוזמנים לפסטיבל השאלות הגדול שיתקיים אי”ה ביום חמישי הקרוב בשעה 16:00 בצהריים בהשתתפות הרב משאש שליט”א כולם מוזמנים! ההורים שלי התרגשו. ואני ,אני אם לומר את האמת לא כל כך ,כאילו מה כל כך כיף בלשאול שאלות ולקבל תשובות זה לא שזה איזה מסיבה כיפית ממש, אבל לעומת ההורים שלי זה כן היה אז נשארנו בירושלים עוד יום בבית מלון למרות שזה ממש לא מה שציפיתי ,אבל גם בכניסתי אל בית המלון היו פה ושם כמה וכמה צחקוקים זה כבר קצת נמאס ,אבל לא התייחסתי לזה. ישנו בבית מלון ,אפשר להגיד שהייתה חוויה הפעם טובה ,כי לא כל כך ישנתי וצפיתי כל הזמן הזה בטלוויזיה. למחרת בבוקר לבשתי שמלה לא מפוארת אבל יותר יפה , ההורים שלי ממש התרגשו לקראת הפסטיבל , בצהריים עוד לפני 16:00 היינו אני והאחים שלי בבריכה ,אמא שלי קנתה לי בגד ים עם חצאית מבד ואחותי למדה אותי איך לעשות “סלטה” במים היה לי נורא כיף והאמת שהצלחתי. לקראת 16:00 התלבשתי ממש מפואר ,כאילו הכי מפואר שהיה לי ההורים שלי מרוב התרגשות עוד שנייה צרחו ראיתי את זה עליהם .בנסיעה אני ישבתי מאחור , ולאחר נסיעה של רבע שעה הגענו , בפסטיבל היה מלא אנשים אי אפשר היה לראות אפילו את הרב מרוב אנשים ,מזל שהרב עלה על במה אחת גדולה שהיו יכולים כולם לראות אותו הוא עלה לבמה והתחיל לדבר ,ליד הבמה היה צנצנת מלא בניירות קטנים והיה רשום שם: אתם מוזמנים לרשום שאלה ואי”ה הרב יענה עליה, אז רשמתי בכוונה רשמתי שאלה טיפשית כזאת ,רשמתי : האם אפשר להדליק נרות שבת לפני הזמן? ,ליד הרב היה ספרייה מלאה ספרי קודש והרב דפדף בהם השיב על השאלות ואז הגיעה השאלה שלי , הרב קרא אותה בקול , חייבת להודות, יכול להיות שקצת התרגשתי ,טוב נו קצת הרבה , הרב פתח את כל ספרי הקודש שהיה לו ,וענה עליה ברצינות רבה, אני הייתי בהלם מוחלט הוא היה יכול לדלג על השאלה ,לענות כן ולהגיד הבא ,אבל לא, הוא התייחס לשאלה כאילו כל החיים שלי נדנים על השאלה הזאת .בסוף הפסטיבל ראיתי תלמידים חכמים מדברים איתו ואחד אמר:
כבוד הרב, מדוע ענית על השאלה של הדלקת נרות השבת ברצינות רבה ובקריאה של כל ספרי הלימוד
הרב השיב בחיוך:
רציתי להראות שכל יהודי הוא חשוב גם לי וגם לקדוש ברוך הוא, כולם חשובים ,גם תינוקות של בית רבן וגם תלמידי החכמים הקב”ה אוהב את כולנו
כששמעתי את זה הייתי בהלם ולאחר שהתלמידים החכמים הלכו דיברתי עם הרב ואמרתי לו בעצב:
השאלה שהם צחקו עליה הייתה השאלה שלי
הרב השיב בחיוך ובקול נעים:
אני יודע ולכן עשיתי זאת
השבתי לו:
אני מצטערת שהתייחסתי לפסטיבל החשוב הזה בזלזול.
הרב חייך והלך.
לאחר שהגענו לאילת עשיתי מזמור לתודה והתפללתי יותר. בזכות הרב למדתי להיות מתחשבת אוהבת ואכפתית. אבל הכי חשוב לכבד כל אדם בין אם הוא גדול ובין אם הוא קטן.
*הסיפור לא קרה באמת, הסיפור מומצא ואני מתייחסת לתורה ולמצות באהבה רבה
