היֹה היה פעם אחת זאב בשם ערסולן. לפי מה שאתם מכירים בטח, זהו הזאב מהסיפור הנודע “כיפה אדומה”. נכון, אך יש חלקים שלא נודעו, והם הסיפור של הזאב בעצמו…
האם אי פעם חשבתם על הזאב כדמות הטובה בספרי האגדות? ואולי הצייד הוא הנבל? הרי הצייד הרג את הזאב. גם הוא סוג של נבל בעצם? בסיפור הזה תדעו דברים שאף פעם לא נודעו לכם, על הנבל שאולי בסוף הסיפור כבר לא תחשבו אותו כך…
אם כן, נתחיל את הסיפור שוב: היֹה היה זאב בשם ערסולן. ערסולן היה גור חמוד ומתוק שאהב לשחק עם אביו. הוא אהב לשחות בנהר וגם לטרוף ארנבים וחיות קטנות אחרות, אבל האוכל שהוא הכי אהב היה דווקא המאכלים של “האנושיים”, כך ההורים שלו קראו ליצורים המוזרים שהסתובבו מסביב ליער. ורק שתדעו: באותם הזמנים גם זאבים ידעו לדבר, עד שבני האדם התחילו להרוס את העולם בלי לחשוב על החיות אפילו לרגע אחד, ורוב הזאבים פחדו לדבר בשפתם, עד שכבר כל הזאבים שכחו לדבר, כי אם בני האדם ישמעו אותם מדברים, הם יחשבו שזה מסוכן וירצו לקחת אותם, או לצוד אותם.
הזאבים הפסיקו לדבר בשפת בני האדם, אבל הלהקה של ערסולן הייתה כל כך עתיקה עוד מלפני ימי הצייד, שהם שמרו על השפה והעבירו אותה מדור לדור. כל גור שמגיע לבגרות אצלם, צריך להתחיל ללמוד מהוריו. כמו שאר הזאבים, ערסולן הגיע לגיל בגרות, והתחיל ללמוד את השפה. בהתחלה היה לו קל וכיף והוא למד בשמחה, עד שיום אחד קרה משהו שאף אחד לא ציפה לו.
ביום זה, כאשר הוריו של ערסולן הלכו לצוד חיות בשביל האוכל לאחר הלימוד, ערסולן הרגיש שכבר עבר זמן, יותר מהרגיל, הוא ידע שהוריו הציידים הכי טובים בלהקה. אמנם ערסולן ידע שאסור לו לצאת מתחום הלהקה, אבל הוא דאג להורים שלו וממש פחד שקרה להם משהו, הוא לא ידע שאלו בני האדם, שהלכו לצוד ביער. ערסולן החל ללכת לאמצע היער והמשיך, הוא הגיע לקרחת היער ומצא שם ארנב מת. הוא הבין שאלו כנראה ההורים שלו ולרגע אחד הוא נרגע, אבל אז הוא נזכר שאף פעם ההורים שלו לא משאירים אוכל מיותר, הם תמיד מביאים לשאר הלהקה. הוא חשב לעצמו: “כנראה שבאמת קרה להם משהו” והמשיך להתקדם.
פתאום, ערסולן ראה יצור מוזר, היצור הלך על שתי רגליים והחזיק משהו בידיים שנראה כמו מקל ארוך ומשהו שנראה כמו אבנים בפנים. ערסולן הלך והתקרב אליו, ולא ידע שהוא מסוכן ביותר, ואם הוא יראה אותו אפילו לשנייה, והוא כבר לא יהיה איתנו…
ערסולן הסתכל לימין ולשמאל, ופתאום ראה את הוריו. ערסולן רצה להתקרב אליהם, ולרגע הכל היה בסדר, עד שהיצור המוזר לחץ על משהו במקלו, ויצא מהמקל הדבר שהיה נראה כמו אבן, ופגע באימו. ערסולן ראה שאימו נאנקת מכאבים והבין שהיצורים האלה רשעים, והוא חייב נקמה. ערסולן רצה ללכת לעזור לאימו ולהזהיר את אביו, הוא בא לעשות צעד וראה שפגע הדבר גם באביו. ערסולן הבין שזה מסוכן והלך להזהיר את בני הלהקה ולהגיד להם על מותם של הוריו, שערסולן הבין שהם כנראה לא בין החיים. בדרכו ללהקה פגש פתאום ערסולן, ילדה עם סל, שהייתה נראית בדיוק כמו היצור שהרג את הוריו. ומפֹה הסיפור המשיך כבר לפי מה שאתם מכירים. ושתדעו, הלהקה לא ידעה מזה כלום…
