הפרס שבלב
במוצאי שבת האחרון הלכו יוסף וחיים יחד עם אבא לאירוע אבות ובנים בבית הכנסת.
הדרך הייתה שקטה ונעימה, אבל כל אחד מהאחים חשב על משהו אחר.
חיים חשב כל הזמן על הפרס הגדול – אופניים למקום הראשון, הוא דמיין את עצמו רוכב עליהם בשכונה, והרוח נושבת על פניו.
יוסף, לעומתו, חשב על לימוד התורה, הוא חיכה לשמוע את המדרשים היפים וללמוד יחד עם אבא.
כשהם הגיעו, אבא פתח בלימוד והתחיל לספר מדרשים מעניינים.
יוסף הקשיב בעיניים מאירות ושאל שאלות.
זוארץ, המארגן של אבות ובנים, עבר בין הילדים וחילק פתקי הגרלה.
חיים מיהר לקחת פתק והחזיק אותו חזק ביד.
יוסף בכלל לא הסתכל על הפתק, והמשיך ללמוד עם אבא בשקט ובשמחה.
אחרי זמן מה התחילה ההגרלה. חיים היה מאוד נרגש ולחש לעצמו “מזמור לתודה”.
המספר 7845 עלה בגורל – אבל זה לא היה המספר שלו.
חיים הרגיש צביטה בלב. הוא התאכזב מאוד, ובדרך הביתה ירדו לו דמעות.
אמא שמה לב שחיים עצוב ושאלה בדאגה:
“מה קרה?”
“לא זכיתי באופניים שכל כך רציתי”, ענה חיים בעצב.
“ויוסף” שאלה אמא, “אתה לא עצוב?”
יוסף חייך ואמר: “אמנם לא זכיתי באופניים, אבל למדתי תורה ונהניתי מאוד.”
“נכון מאוד,” אמרה אמא בחיוך. “עכשיו לכו לישון, כבר מאוחר.”
לפני השינה ביקש יוסף: “אמא, את יכולה לקרוא איתי קריאת שמע על המיטה?”
“בשמחה,” אמרה אמא.
בלילה חיים חלם על אופניים מבריקים, ויוסף חלם שהוא עושה סיום מסכת ומרגיש שמחה גדולה בלב.
ביום ראשון בבית הספר ראה חיים שלט גדול:
הגרלה על רחפן – בלימוד משניות!
הלב שלו קפץ משמחה. הוא חשב לעצמו: יוסף יודע משניות! אולי נוכל לזכות!
כשהוא חזר הביתה, ראה את יוסף משנן את מסכת אבות.
“אתה לא מאמין מה ראיתי!” קרא חיים בהתרגשות. “יש הגרלה על רחפן!”
“יפה,” אמר יוסף בשקט.
“רוצה להירשם?” שאל חיים.
“לא,” ענה יוסף בעדינות. “אני לא רוצה שתתאכזב אם לא נזכה.”
חיים חייך ואמר: “אני מבטיח שלא אתאכזב.”
במוצאי שבת התקיימה ההגרלה. שוב הלכו כולם לבית הכנסת.
המספר 1818 עלה בגורל.
“זה המספר של יוסף!” קרא חיים בשמחה גדולה.
פתאום הוא הרגיש משהו חדש בלב.
“אבא,” שאל, “אני מרגיש שמחה כזאת… מה זה?”
אבא חיבק אותו ואמר:
“זו שמחה בשמחת אחיך – הרגשה נפלאה מאוד.”
יוסף ניגש לקבל את הפרס, והזמין את חיים לבוא איתו.
אבא הסתכל עליהם בגאווה ואמר:
“אתם אחים טובים. אני גאה בכם.”
כולם חזרו הביתה שמחים ומרוצים, עם לב מלא בטוב.
באותו ערב, לפני השינה, חשב חיים על כל מה שקרה. הוא נזכר בשמחה שהרגיש כשיוסף זכה, והבין פתאום משהו חדש.
הוא חייך לעצמו ולחש: “יש פרסים שאפשר להחזיק ביד, ויש פרס שנמצא בלב”.
יוסף חייך אליו ואמר: “זה הפרס הכי גדול”.
מאז ידעו שני האחים, שהפרס האמיתי הוא לא אופניים ולא רחפן –
אלא השמחה, הלימוד והאהבה שביניהם.
וזהו באמת… הפרס שבלב.
