לפני שבוע הייתי עם ההורים בפיקניק. היה כיף! כשהלכנו ראיתי שועל קטן. הוא היה לבד ורציתי לקחת אותה הביתה. אבל מיהרנו הביתה ולא הספקתי לקחת אותו. אז רציתי ללכת היום ליער למצוא את השועל ולקחת אותו הביתה, אבל ידעתי שההורים שלי לא יסכימו לי כי יש לנו בית קטן ואין בו מקום לשועל הזה. חשבתי – אני לא אגיד להם שלקחתי את השועל ואגיד שאני הלכתי פשוט לטייל. הלכתי לבד ליער. היה כבר מאוחר ואמא התקשרה אליי. התעייפתי ממש לחפש אותו וחזרתי הביתה. ביום למחרת חיפשתי אותו הרבה זמן ולא מצאתי. לאחר כמה ימים, הלכנו שוב לטייל עם ההורים ביער, ראיתי את השועל הזה ורציתי לתפוס אותו. ההורים שלי רצו מאחוריי, התעייפתי ועצרתי במקום. ההורים שאלו אותי: “למה רצת?” ועניתי להם: “ראיתי שועל חמוד ורציתי לקחת אותו הביתה”. ההורים אמרו לי : “לא צריך, יש לו כאן משפחה ובית, הוא אוהב להיות כאן ונראה לנו שהוא לא רוצה שייקחו אותו הביתה וגם לנו עוד מקום בבית”. אז אמרתי “בסדר” ועזבתי אותו. אבל הייתי קצת עצובה. אחרי כמה ימים, להפך, הייתי שמחה שעזבתי אותו כי הוא גם רוצה להיות עם המשפחה שלו.
למדתי מהסיפור הזה שהחיות אוהבות לחיות עם המשפחה שלהם ולא כדאי לקחת אותם מהמשפחה שלהם. וגם שחשוב להקשיב להורים כי הם אוהבים אותנו ומה שהם מבקשים זה לטובתנו.
