הסוד של עדי
“להתראות אמא” אמרה עדי לאמה ויצאה לכיוון בית ספרה “דרכי אור”. הרחובות של תל אביב בשעה זו היו שקטים ויפים.
עדי הגיעה לבית הספר באיחור, וכשנכנסה לכיתה שמעה שהמורה אמרה שנלמד בקרוב על דמות החמד. היא שאלה בנות מיהי דמות החמ”ד אך הן לא ענו לה, כרגיל….
כבר חודשים ארוכים עדי סובלת מחרם כיתתי מסיבה שאינה ידועה אפילו לה בעצמה..
עדי לא מדברת על כך עם הוריה. בדרך כלל היא מספרת תמיד לאביה הכל, אך כעת הוא נמצא במילואים תקופה ארוכה, ואמה עמוסה ולחוצה. אין צורך להעמיס עליה יותר…
בסוף השיעור פנתה עדי למורה ושאלה אותה מיהי דמות החמד והמורה ענתה לה הרב יוסף משאש. לאחר מכן שאלה אותה למה היא לא שפנתה לחברותיה. עדי העדיפה שלא לשתף את המורה בסיבה האמיתית וענתה שלא רצתה להפריע לכיתה באמצע השיעור. המורה הסתפקה בתשובה זו ולא התעמקה יותר מידי בנושא.
וכך במשך תקופה ארוכה עדי לא שיתפה אף אחד, והתמודדה יום אחר יום עם תחושה של בדידות מבלי שמישהו ידע. עדי רצתה שאביה יחזור, שאמה תהיה פנויה יותר כדי שתוכל לספר להם על החרם . היא ידעה שהם יכולים לעזור, וקיוותה שעם העזרה שלהם המצב ישתפר והיא תחזור לחיות כמו פעם, כשכולן היו חברות שלה והיא הייתה מקובלת והכל היה טוב.
יום אחד עדי הרגישה שהיא כבר לא יכולה יותר. בשיעורים כולן העבירו פתקים אבל אליה לא הגיעה שום פתק. לפי ההתלחשויות הרבות היא הבינה שאתמול הייתה מסיבת יום הולדת ושוב היא לא הוזמנה… היא היססה אם לומר משהו למורה, אבל החליטה שלא. היא ידעה שכולן יצחקו עליה ויקראו לה בכיינית בנוסף לשמות שהן קוראות לה, וזה לא יהיה נעים.
עדי הרגישה צער עצום ומחנק בגרון, והחליטה החלטה אמיצה, והיא חייבת לספר לאדם שהיא סומכת עליו מה היא עוברת.
עדי חשבה דקות אחדות, היססה, חשבה שוב, ואז החליטה שהיא חייבת לספר לאימה. זה מה שאמא שלה הייתה רוצה שתעשה. היא הבינה שהיא לא מוכנה יותר לסבול ולהרגיש רע ולכן עליה לספר.
כשעדי הגיעה הביתה, היא פנתה לאמה המופתעת בדמעות והתחילה לספר לה הכל. בהתחלה בהיסוס, אבל אחרי כמה דקות הכל יצא במהירות רבה ובבכי מר. אמא נלחצה ולא הבינה כלום ממה שעדי אמרה לה, וכשעדי סיימה לדבר, אימה בקשה שתספר שוב הכל לאט מהתחלה. עדי סיפרה על החרם, על הבדידות, הכאב וכמה קשה היה לסחוב הכל לבד. אמה הקשיבה, שאלה שאלות, חיבקה אותה חיבוק גדול וארוך, והבטיחה לטפל בעניין.
מיד באותו הערב אמא של עדי עירבה את המנהלת והיועצת של בית הספר, והן הבינו את המצב והבטיחו לעזור. המחנכת החליטה שכעת זהו הזמן המתאים ביותר ללמד על דמות החמ”ד, הרב יוסף משאש. בתחילת השיעור היא הראתה תמונה של ילדה בודדה ועצובה ושאלה את הבנות איך לדעתן היא מרגישה. הבנות שיתפו ברגשות שליליים כמו בושה, עלבון, צער ומבוכה. לאחר מכן הכיתה למדה על הרב משאש ואת סיפור החרם שבו הוא קרב אדם כי היה לו חשוב למנוע מחלוקות ורצה שכולם יהיו כמו אחים וקרובים אחד לשני. בנות הכיתה יצאו מהשיעור בתחושות אשמה קשות. הן הביטו בעדי, ניגשו אליה וביקשו את סליחתה.
במהלך השנה עדי חזרה להיות אהובה ומקובלת בזכות השיעור של המורה ודמותו של הרב משאש.
