אלה והמעבר הגדול/כתבה מיכל דיין כיתה ה’ בית ספר עקיבא בבת ים
אלה הייתה ילדה יצירתית שאהבה את ההורים שלה יותר מכל דבר אחר. התחביב האהוב עליה היה ציור – היא ציירה כל דבר שראתה, והציורים שלה תמיד היו מלאי צבע ודמיון.
יום אחד ההורים שלה הודיעו: “אנחנו עוברים דירה.”
אלה הרגישה שהעולם שלה מתהפך. היא לא רצתה לעזוב את הבית המוכר ואת החברות הטובות שלה, אבל לא הייתה לה ברירה.
ביום האחרון בעיר הישנה היא נפרדה מהחברות שלה בלב כבד ואמרה להן “ביי”.
כשהגיעה לבית הספר החדש, היא הייתה עצובה ועצבנית.
בכיתה הייתה ילדה בשם אביב. אביב חייכה ורצתה להכיר את אלה, אבל אלה, בלי לשים לב, צעקה עליה.
אביב הייתה ילדה מאוד מקובלת, ומיד התחילו שמועות על אלה.
אלה הרגישה רע ורצתה להתנצל, אבל אף אחת לא נתנה לה להתקרב לאביב. כולן חשבו שהיא תפגע בה.
כך זה נמשך חודשיים שלמים.
יום אחד, בשטח בית הספר, אלה ראתה הזדמנות. היא ניגשה לאביב במהירות, כדי שאף אחד לא יראה.
אביב חייכה ואמרה:
“אל תדאגי. גם אם מישהו יראה אותנו, אני אסביר להם מה קרה והם יבינו.”
אלה הסמיקה, אבל חייכה בחזרה.
מאותו רגע הן הפכו לחברות הכי טובות. אלה אפילו ציירה ציור מיוחד של שתיהן יחד – כדי לזכור את היום שבו הכול השתנה.
