זה היה יום רגיל לגמרי, קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, התקלחתי והסתרקתי, כשירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר אמא אמרה “רותם, יש לך היום מבחן בהיסטוריה, התכוננת?”
אתם בטח חושבים ‘ברור שהתכוננת, את הרי ילדה מושלמת, לא?’ וכן, אני באמת מושלמת, אבל זה לא הנושא, הבעיה היא ששכחתי לגמרי מהמבחן הזה, אבל לא היה לי זמן להתכונן כי האוטובוס מגיע עוד חצי שעה, ועדיין לא אכלתי, לא ארגנתי תיק, ואפילו שכחתי לעשות לעצמי צמה! (וכן זה מאוד חשוב לי לעשות לעצמי צמה, בסדר?) בכל מקרה, אמרתי לאמא שלי “כן ברור שהתכוננתי, מה נראה לך אמא, חח” למזלי אמא שלי האמינה והמשיכה בעיסוקיה.
אחרי שאכלתי לארוחת בוקר טוסט גבינה, ועשיתי לעצמי צמה מהממת, יצאתי לדרכי. אחרי חמש דקות שחיכיתי בתחנה, האוטובוס בא.
הגעתי לבית הספר, אמרתי היי לחברות שלי, ואז נזכרתי! נכון! אני יושבת ליד רוני, הילדה הכי חכמה בכיתה! יש לי מזל, אני יכולה להעתיק ממנה. אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל אין לי ברירה הפעם, אני חייבת להעתיק ממנה במבחן בהיסטוריה. כשראיתי את המבחן, והוצאתי חתיכת אנחה, אבל אנחה טובה, בגלל שבמבחן היו רק שני עמודים! איזה מזל! בהתחלה של המבחן היה לי דווקא קל, אבל אז ראיתי שבשאלה 2 רוני הקיפה תשובה אחרת, מהר מחקתי את התשובה שלי ושיניתי לשלה, וככה גם היה בשאלות 5,8,11 ובשאלה 15.
אחר כך היתה הפסקה והיה לי כיף. בהתחלה לא היה לי אכפת שהעתקתי במבחן
אבל המצפון התחיל בבית. אמא שאלה אותי “נו, רותם איך היה במבחן?” “אממ בסדר, דווקא הלך לי די טוב” שיקרתי, ולא הסתכלתי לאמא בעיניים. בינתיים הגיע הלילה והלכתי לישון, עדיין עם המצפון.
קמתי בבוקר, ועשיתי את הדברים הרגילים. כשירדתי למטה לאכול אמא אמרה לי: “רותם, יש לך היום מבחן בהיסטוריה, התכוננת?” וזה ממש מוזר, כי זה בדיוק מה שהיא אמרה אתמול. אז אמרתי “זה לא היה כבר אתמול?” “לא, רותם על מה את מדברת?” אמא שאלה אותי במבט מופתע, אז פשוט אמרתי “לא משנה, עזבי” והמשכתי בעיסוקי. הלכתי להסעה, וראיתי את אותו הנהג, אותם תלמידים באותם מקומות, ואפילו איילה, חברה שלי אמרה “היי! רותם בואי!” כמו שהיא עשתה אתמול, וזה כבר היה מוזר, זו היתה מתיחה? כנראה שלא.
בשיעור הראשון היה שעור גאוגרפיה, מה שיש לנו בימי שני בשיעור הראשון, לא בימי שלישי. מרוב שיעמום נרדמתי בכיתה.
ופתאום, בחלום, שמעתי קול שאמר “את עשית אתמול טעות, החזרתי אותך ליום שני, כדי שתוכלי לתקן את הטעות, ואם לא תתקני יהיה היום, לנצח!” מה? איזו טעות עשיתי אתמול? אה נכון! העתקתי במבחן! כנראה זו הטעות. היום אני לא אעתיק!
בזמן המבחן, העיניים שלי כמעט ברחו לדף של רוני, אבל התאפקתי. אפילו אם הרגשתי שעשיתי טעות.
אבל אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון, כי לא העתקתי.
למחרת, יום שלישי! סוף סוף! יום רגיל. עבר שבוע והמורה החזירה את המבחנים, ואני קיבלתי 70 ציון סביר! רוני קיבלה 100, אבל עדיין, אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון!
היום בלילה גם שמעתי את אותו הקול מלפני שבוע, אבל הפעם הוא אמר: “כל הכבוד. עשית את הדבר הנכון.”
