בס”ד
הרב משאש ומידותיו המיוחדות
היה היה רב טוב לב שבכל פעם שהוא היה עובר ברחוב, אנשי העיר היו אומרים לרב: “בוקר טוב הרב היקר שלנו”, והוא היה מחזיר: “בוקר טוב עיר יקרה!”
הרב המשיך בדרכו לבית הכנסת (הוא תמיד היה צריך למהר כי הוא מלמד תורה ישר אחרי התפילה).
הרב לימד תורה בכל יום בקביות בשעה 17:50, והיו לו 75 תלמידים. הייתם מאמינים רב אחד שמלמד 75 תלמידים (עוד מעט נספר כיצד הרב היה משתלט על 75 תלמידים צעירים).
הרב הגיע לבית הכנסת בדיוק בזמן. כשישב בכיסאו, הוא הרגיש שמשהו חסר לו. התחיל לחשוב מה חסר לו עד שהסכים עם עצמו שלא באמת היה חסר לו דבר, אז הוא נירגע.
הרב תכנן לפתוח את הסידור אבל לא היה לו שום סידור. הוא אמר לעצמו: “אז זה מה שהיה חסר לי – מצחיק שכמותי איך לא נזכרתי בזה עד עכשיו?”
הרב חזר הביתה במהירות לביתו ולקח את הסידור משולחנו. הוא חזר שוב לבית הכנסת והתפלל עם כולם מהסידור שלו. אחרי התפילה הרב עשה שיעור משנה לתלמידיו כמו בכל יום.
עכשיו אני אגלה לכם איך הרב ישתלט על 75 תלמידים:
הרב התחיל את השיעור, ואמר לעצמו בלב – יש לי יותר מידי תלמידים איך אני אשתלט על כולם?
הוא החליט להתחיל במשהו פשוט: “תלמידים יש לי שאלה אליכם”, כך התחיל ואמר “מישהו זוכר איזו משנה למדנו אתמול?” אחד התלמידים הצביע והרב בחר אותו “כן יוסף הצדיק רוצה לענות לי על השאלה?”
יוסף ענה: “כן אני רוצה לענות לך על השאלה, הרב” “בבקשה יוסף” המשיך יוסף: “למדנו אתמול על מחלוקת בן הרב אליעזר לרב יהודה”.
“אה! זה מה שלמדתם אתמול , אז היום אנחנו נמשיך את המחלוקת ונבין מי צדק, רבי אליעזר או רבי יהודה”. הרב סיים את הלימוד שלו במשנה ובסוף השיעור מיהר מאוד לביתו. התלמידים לא הבינו מהי הסיבה לכך.
הוא חזר לביתו וכמו בכל בוקר צהרים וערב דאג לחלב לחתולת הרחוב שמתחת לביתו. הוא נתן לחתולה גם אוכל. בכל יום היה ממתין ומציץ מחלונו עד שראה שהחתולה סיימה לאכול. אז היה יוצא מביתו ונותן לה חטיף קטן.
הרב נהנה מאוד משיורי המשנה שהיה מלמד בכל יום וגם מהטיפול בבעלי החיים שליד ביתו.
כזה היה הרב משאש היקר זצ”ל.
שם הכותבת: מיכל משיח
כיתה: ד4
שם המחנכת: אדרת מזרחי
