קוראים לי סימון. אני בן 8 ואני בכיתה ג. אני אוהב לשחק תופסת, מחבואים וכדורגל.
עליתי לארץ מארגנטינה לפני יומיים והיום היה היום הראשון שלי בבית הספר.
אני לא ידעתי הרבה מילים בעברית, והייתי צריך להתחיל להכיר חברים חדשים.
אני הייתי קצת עצוב ולא ידעתי איך יהיה.
בבוקר התלבשתי, ושמתי את קופסת האוכל בתיק, אכלתי ארוחת בוקר ונסעתי במכונית עם אבא לבית הספר. נכנסתי לכיתה וראיתי עשרים ילדים עם הסידור שלהם. הוצאתי את הסידור שלי והתחלנו את התפילה. אחרי התפילה המורה אמרה שהגיע עולה חדש לכיתה ושיצרפו אותו בהפסקה למשחקים ושידברו אליו יפה.
בשיעור הראשון והשני היה חשבון. בחשבון הרגשתי שאני לא צריך להבין הרבה עברית, הקשבתי למורה ופתרתי את התרגילים. חשבון היה שיעור קל.
אחרי זה הייתה הפסקת אוכל. בקופסת האוכל שלי היה לי קלמנטינות, תפוחים וכריך טונה.
פתאום, מצאתי בקופסת האוכל פתק קטן. פתחתי אותו וראיתי שאמא כתבה לי שאני יכול הכל. שמחתי לראות שאמא שלי חושבת עליי והרגשתי שזה נותן לי כוח!
יצאתי להפסקה וחבר הזמין אותי לשחק תופסת. שיחקנו וכבר היו לי חמישה חברים חדשים.
בשיעור השלישי היה לי שפה. המורה אמרה שאפשר לעבוד בזוגות ועבדתי עם אחד החברים שהכרתי בהפסקה, שקוראים לו גבי. מתי שראיתי את הדפים, חששתי וחשבתי שזה יהיה קשה. התחלתי לעבוד ובסוף לא היה לי כל כך קשה כמו שחשבתי בהתחלה. גבי גם עזר לי והרגשתי שאני יכול, כמו שאמא כתבה לי בפתק הקטן.
בשיעור הרביעי היה לי מוזיקה. השירים היו ברמה גבוהה, אבל בסוף הצלחתי לשיר את השירים כמו שצריך. הייתי גאה בעצמי.
אחרי זה הייתה הפסקה עוד פעם ושיחקתי מחבואים עם גבי והחברים, וחזרנו לכיתה.
בשיעור החמישי היה שיעור אנגלית. בארגנטינה אני ידעתי הרבה מילים באנגלית, אז דיברתי עם המורה באנגלית במקום עברית, כי באנגלית היה לי יותר קל לדבר. בשיעור אנגלית לא היה קשה.
המורה אמרה להוציא את קופסאות האוכל לארוחה השנייה. היה לי לאכול בננה, שני שוקולדים וקורנפלקס. סיימנו את הארוחה השנייה ושמנו את הכל בתיק.
בשיעור האחרון היה לי שיעור מחשבים. במחשבים המורה הסכימה לשחק משחקים. אני שיחקתי משחקים שבהם גם למדתי עברית. שמחתי שהצלחתי גם ללמוד וגם לשחק בעברית!
בסוף היום כבר לא הרגשתי פחד. הייתי רגוע והרגשתי שמחה בלב.
חזרתי לבית במכונית עם אבא. כשנכנסנו הביתה הכל היה חשוך.
רציתי לשאול את אבא “למה הכל חשוך?”, אבל פתאום לא מצאתי אותו.
עמדתי ליד הספה ושאלתי, “איפה כולם?”
“הפתעה!” – צעקו אמא, אבא, אחותי ואחי.
“רצינו להגיד לך מזל טוב על היום הראשון שלך בבית הספר בישראל”
אמא שאלה, “היה יום טוב?” – ועניתי לה שהיה יום מ צ ו י ן. חייכתי וידעתי שזה רק ההתחלה.
