יש לי חברה טובה ומוכשרת. היא ציירה בובה של שדונית. באחד השיעורים דמיינתי את השדונית ואת כל הדמויות שהופיעו בתמונות מתחילות לזוז ולדבר ביניהן ונרקם לי פתאום רעיון לסיפור!!! (תודה רבה לחברה שלי!!!)
היה הייתה פעם בארץ רחוקה שדונית קטנה שקראו לה מרבל.
מרבל הייתה שמחה ועליזה, תמיד אהבה לשמח אנשים ולדאוג שלכולם יהיה טוב.
אם היו שדון או שדונית עצובים היא הייתה מוצאת פתרון.
בארץ השדונים והמשאלות כולם אהבו את מרבל.
מרבל הייתה בתה של המלכה אמיליה. מרבל הייתה טובת לב כמו אמה אמיליה.
יום אחד יצאה מרבל כדי לשאוף מן האוויר הצח בארץ השדונים והמשאלות, הכל היה נפלא! שדונים קטנים הלכו לבית הספר עם חיוך גדול על הפנים. מרבל אהבה לטייל, ובמיוחד היא אהבה את השביל הקסום. כל מי שהגיע אליו היה מתפעל ומתרגש מיופיו הנדיר. הודיני, אבא של מרבל היה עוסק בשיקויים וקסמים שאף אחד לא היה מכיר, תמיד היו השדונים שואלים אותו איך אתה עושה את כל הדברים האלה? הוא אף פעם לא גילה אלא היה שומר את סודותיו לעצמו. היה לו חדר גדול עם ארונות נעולים בתוכם ספרים מלאים בסודותיו ושיקוייו. הודיני היה מפורסם בכל ארץ השדונים והמשאלות, כולם דיברו עליו בהערצה והערכה. אף אחד לא הצליח לדעת כלום, רק אמיליה ומרבל היו היחידות שידעו את סודותיו של הודיני ושמרו עליהם. הן מעולם לא נענו להפצרות של שדונים ולא גילו דבר.
באחד הימים יצאה מרבל כהרגלה לטייל בשביל ופתאום ראתה שכל הפרחים שהיו בשביל הקסום של הגינה הסודית נמעכו. מרבל הייתה עצובה, היא אהבה את הגינה הסודית. היא רצה לביתה וסיפרה על כך לאמה.
אמיליה ומרבל הלכו לשביל ואמיליה התבוננה הבינה שזאת תעלומה גדולה.
לפתע הבחינה מרבל בעקבות מאוד קטנים כמו של תינוק, כלב ,חתול..
אמיליה לא ידעה של מי זה. היא החליטה להציב בגינה שומרים שאף אחד לא ייכנס.
באחד הימים, מוקדם מאד בבוקר הבחין אחד השומרים בשדון קטן בן 6. הוא הופתע לראותו והמשיך לבדוק מה השדון עושה.
השדון ניסה לקטוף פרחים ולא הצליח, השומר מיד הלך לקרוא לאמיליה ומרבל שהגיעו באופן מיידי אל השביל הסודי וראו את השדון קוטף עוד פרחים.
אמיליה עצרה אותו ושאלה בכעס מה אתה עושה כאן?? השדון בכה ואמר לה: אמא שלי חולה והיא אמרה לי להביא מהפרחים שיש בשביל הסודי שירפאו אותה. ניסיתי ולא הצלחתי, פחדתי שיתפסו אותי.. אמיליה הבינה לליבו ואמרה: אל תדאג! היא קטפה בזהירות יחד עם מרבל כמה פרחים והם הלכו לביתו. אמו של השדון שמה את הפרח בתוך כוס עם מים ושתתה, כעבור 10 דקות היא החלה להרגיש יותר טוב, קמה על רגליה, חיבקה את בנה והודתה לאמיליה ומרבל על עזרתן. השדון סיפר להן שהוא הזמין שיקוי מהודיני כדי לרפא את אימו ובגלל שהשיקוי עדיין לא הגיע הוא היה חייב לקטוף את הפרח. השדון שאל אותן: “אולי אתן יודעות איך אני יכול להגיד לו שאמא שלי בריאה ואני לא צריך שיקוי?” אמיליה ומרבל צחקו ואמרו לו שימסרו זאת להודיני שיצא לחופשה כדי לנוח מכל עבודתו הרבה. למחרת כשפגשה מרבל את חברותיה היא סיפרה להן הכל ואמרה שהיא למדה מכך מסר חשוב:
עלינו להסתכל על אחרים בעין טובה, אנחנו לא יודעים מה באמת קשה להם, לא לנסות לפסול אותם, להיות בשבילם ולעזור להם!
