אי אפשר להיעלם
שלום קוראים לי שהם, אני אוהבת לשחק אם אחים שלי מחבואים וגם עם סבתא וסבא שלי, וגם עם אבא שלי {אני גם רוצה לשחק עם אמא שלי אבל היא כל הזמן קוראת ספרים בלי סוף} . עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור.
לפני 3 שבועות שיחקתי אם סבא, סבתא, אבא והאחים שלי. כמובן שיחקנו סרדינים כמו שאנחנו אוהבים {מישהו אחד מתחבא וכל השאר מחפשים אותו}.
אבא התחבא וכולם ספרו, כשסיימנו אני הודעתי בקול “אנחנו מתחילים לחפש”, סבא אמר “אנחנו נמצא אותך”, סבתא אמרה “אני יודעת איפה הוא. הוא מתחת לספה” כולם הסתכלו מתחת לספה- אבל אבא לא היה שם.
אחי אמר “אולי הוא מתחבא בארון בגדים שלי”, כולם הלכו לחדר של אחי ובדקו בארון אבל הם לא מצאו את אבא. פתאום עלה לי רעיון! “אולי הוא בכלל מתחת לשולחן.” הלכנו לסלון ובדקנו גם שם אבל אבא לא היה שם. אחי הקטן אמר “אנחנו לא מוצאים את אבא בשום מקום אולי הוא באמת נאבד”, עניתי לאחי: “אל תדאג רק התחלנו, אפשר לחפש עוד פעם”. אחי הגדול אמר “אולי הוא מתחבא מאחורי הדלת של המקלחת בואו נבדוק” אבל גם שם לא היה אף אחד.
סבתא הציעה “אולי הוא מתחבא מתחת לשמיכה שבחדר שלו “כולם רצו לחדר שלו, לא היה שם שום דבר חוץ מהכובע שלי שחיפשתי אותו כבר שנה וחשבתי שהוא בכלל לא קיים. אח שלי הציע” אולי אבא בכוונה התחבא במטבח”, הלכנו למטבח ועדיין לא מצאנו את אבא אבל מצאנו את אמא מבשלת פסטה מוקרמת. הכרזתי בקול: ” אולי באמת אבא נעלם”,
סבא שלי אמר “אל תדאגו אבא בחיים לא יאבד כי הוא מכיר את העיר הזאת ואין מה לדאוג, אולי הוא בכלל במקלחת?” כולם רצו למקלחת אבל אף אחד לא היה שם.
פתאום עלה במוחי רעיון מבריק ואמרתי “אולי הוא בכלל בממד”. רצנו כולנו לממד ואת מי גילינו? את אבא יושב לו בנחת ושותה קפה. כולנו פרצנו בצחוק ..סבא צדק, אבא בחיים לא נעלם.
התיישבנו כל המשפחה לאכול פנקייק עם סירופ וסוכריות, למנה אחרונה סבתא חילקה לכל אחד גביע עם גלידת פיסטוק. כשכבר נהיה מאוחר כולם כבר היו עייפים והלכו לישון.
