היה זה יום שלישי כשצלצל פעמון בית הספר מיהרה ג’ויס לצאת להפסקה לשחק עם חברותיה ולריה ואנסטסיה.
ג’ויס הלכה לשחק איתן ואנסטסיה שאלה אותה ואת ולריה במה אתן רוצות לשחק? ולריה ענתה: אני רוצה לשחק בתופסת. ג’ויס ענתה גם: אני רוצה לשחק במחבואים. ואנסטסיה ענתה: אני דווקא רוצה לשחק ברצפה היא לבה. ולריה אמרה: קודם לשחק בתופסת אחר כך במחבואים ואחרי זה ברצפה היא לבה. הן הסכימו כולן. הן שיחקו בתופסת ופתאום התליון של ג’ויס נפל… אכן לג’ויס היה תליון ממש יפה. הוא היה בצורת לב בצבע זהב ופנינה אחת באמצע. שהיא קיבלה אותו מסבתא שלה. התליון הזה לא היה תליון רגיל הוא עבר מדור לדור ועכשיו זכתה ג’ויס לענוד אותו על צווארה. והנה מה קרה? התליון נפל לתוך בור עמוק וחשוך… אוי לא צעקה אנסטסיה מה נעשה? זה תליון יקר שעובר אצלנו במשפחה מדור לדור ולריה ניסתה להציע פתרון:”אפשר לקחת מקל מהסביבה ולנסות למשוך את זה מה אתן אומרות? שאלה ולריה. הן אמרו בסדר אפשר לנסות. מיד לקחו מקל ארוך ודק מהסביבה וניסו להוציא את זה פעם אחר פעם אבל הן לא הצליחו… ג’ויס הייתה עצובה כל כך, ופרצה בבכי מתמשך… לפתע צץ רעיון בראשה, היא אמרה לבנות: בואו ניקח מהבית של סבא שלי את חפירה ונוציא את זה בזהירות. ” הן רצו במהירות לבית של הסבא, ביקשו את את החפירה וניסו כמה פעמים להוציא את התליון של ג’ויס. זה לא היה קל כי הן היו קטנות ואת החפירה היה כבד אבל הן דבקו במטרה ובסוף הצליחו. ג’ויס החזיקה את התליון בהתרגשות עצומה כאילו קיבלה חיים מחדש. אבל התליון נשבר ונפתח, ג’ויס רואה שכתוב שמה משהו ולא הבינה מה כתוב… היא רצה הביתה נרגשת ושמחה וסיפרה לאמה את כל מה שקרה ושאלה “אמא מה בתוך התליון?” אמא אמרה לה ” ביתי כתוב כאן שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד ” זה הזמן לספר לך ביתי היקרה שאת לא ילדה גויה כמו כל חברותייך את יהודיה ושייכת לעם היהודי הסתרנו זאת ממך במשך שנים כדי לשמור עלייך שלא יפגעו בך כי אנחנו גרים במקום של גויים ששונאים אותנו. זאת השרשרת מסבתא רבה שהייתה בשואה ונפטרה בשל כך שהיא יהודיה ג’ויס מאוד התרגשה ודמעות ירדו מעיניה על הסוד הגדול שהתגלה לה.
לאחר התקופה היא ביקשה לעלות לארץ ישראל ארץ של יהודים, היא למדה על היהדות, התורה והמצוות והמשיכה את מה שסבתא כל כך רצתה להישאר יהודי להיות מחובר לשורשים של העם שלנו העם הנבחר. את השם ג’ויס היא שינתה להודיה כי הודתה לה’ על הנס שנעשה עימה שגילתה את יהדותה.
הסוף
