הכדור של יותם
יותם אהב כדורגל. בכל הפסקה הוא רץ עם הכדור שלו למגרש, מזמין את החברים להצטרף, וצוחק עד שהבטן שלו כואבת. אבל פתאום משהו השתנה.
ביום שני הגיע למגרש ילד חדש בשם רון. רון היה גבוה ,קצת ביישן ,והסתכל על הילדים שמשחקים עם הכדור. יותם קרא לו: “היי! רוצה לשחק איתנו?” רון חייך ואמר: “אני…לא טוב בכדורגל.” “לא משנה! זה בשביל הכיף.” אמר יותם. אבל כשהתחילו לשחק, רון החטיא את הכדור כל הזמן.
כמה ילדים צחקו: “נו, איזה מסכן! איך הוא מפספס כל הזמן?” יותם הרגיש דקירה בלב. הוא לא אהב את זה. במשך השבוע הבא, כמה ילדים התחילו לא להכניס את רון למשחקים שלהם. הם התעסקו בצחוק ושירים, והשאירו אותו לבד בצד המגרש. יותם ראה את זה אבל פחד להתערב.
יום אחד, בזמן שהכיתה הייתה בשיעור חופשי, יותם ניגש אל רון.
“למה אתה יושב לבד כל הזמן?” רון סובב את העיניים ואמר: “כי אף אחד לא רוצה לשחק איתי. כולם צוחקים עלי.” יותם הרגיש אשמה. הוא ידע שזה לא נכון, והוא רצה לעזור.
ביום שישי, יותם החליט להיות אמיץ. הוא רץ למגרש בהפסקה והכריז :”כולם! מספיק !אם אתם רוצים לשחק, כולם מוזמנים. ואם מישהו צוחק על רון-אני יוצא מהמגרש!” הילדים התבלבלו, אבל שמעו.
ואז קרה משהו מדהים.
רון קיבל הזדמנות להראות את עצמו. למרות שהוא עדיין החטיא כמה פעמים, הוא הצליח למסור כדור יפה ליותם, וכולם צחקו יחד- אבל הפעם בצחוק שמח, לא בצחוק על מישהו.
בסוף ההפסקה, יותם אמר לרון :”רואה, לא היה לך צורך לשבת לבד. אתה חלק מהקבוצה.” מהיום, המגרש היה מלא בכדורגל וצחוק אמיתי. אף אחד כבר לא צחק על מישהו אחר. כולם למדו ששחקן טוב הוא לא רק מי שמצליח לבעוט- אלא מי שעוזר לאחרים להרגיש חלק מהקבוצה.
מוסר השכל
חרם כואב, גם אם מתחיל בלי כוונה רעה. אומץ קטן, ומילה טובה והזמנה להשתתף יכולים לשנות את היום של מישהו נשאר לבד בצד.
