ארץ המפלצות וסיפור הכוסות
עבודה בשפה
דן יבניאלי
כיתה ד2
היה היה ארץ רחוקה מאוד, שאף אחד בעולם לא ידע עליה, אשר חיו בה מפלצות.
יום אחד הלך לו מפלץ צעיר לחפש את העולם החיצון (עולם בני האדם), עליו שמע מסיפורי אגדות.
הוא יצא מביתו עם תיק אוכל וכובע נגד השמש החמה.
מפלץ צעד שלשה ימים ושלשה לילות, עד שראה מרחוק יצור מוזר, עם רק שתי רגלים, שתי ידיים בלבד, והכי מוזר – אף אחד.
בהתחלה פחד מאוד מפלץ מהיצור המוזר, הוא התכופף מאחורי עץ ואסף אליו את ארבעת הידיים שלו ושני הזנבות כדי שהיצור המוזר לא יראה אותו.
פתאום הוא שומע רעש, ושני יצורים מוזרים תופסים אתו בידיים שלהם ולוקחים אותו איתם. מפלץ פחד מאוד, ולא ידע מה לעשות.
אחרי הליכה ארוכה, הם הביאו אותו לבית גדול עם ציור של סמיילי בכניסה. כשנכנסו, הורידו את מפלץ לרצפה, ומיד התאספו סביבו הרבה יצורים כאשר הפה שלהם נמתח לצדדים בצורה מוזרה (כנראה שמדובר בחיוך).
מפלץ פחד מאוד אבל לאט לאט נרגע, כי הוא הבין שהיצורים לא רוצים לפגוע בו.
אחד היצורים (כנראה שמדובר באישה) אמר לו בשפה מוזרה, תרצה כוס מים? מפלץ לא הבין אבל עשה כן עם הראש. והיצורה הביאה לו כלי מוזר שלא ראה מימיו ובתוכו מים. מפלץ לא הכיר את הכלי ומעולם לא ראה מים מחוץ לנחל או בריכה, אבל שתה מיד את הכוס והזיז את הפה שלו לחיוך (שנראה בדיוק הפוך מהחיוך של היצורים).
וככה מפלץ חי לו בארץ בני האדם והתרגל אליהם, למד את השפה שלהם, הכיר את הכלים שלהם וכל מה שהם המציאו ובנו.
עברו חודשים רבים, ויום אחד מפלץ נזכר בהורי מפלצת שלו, והתגעגע לארץ הרחוקה שלו, ולחיבוק של ששת הידיים של אמא שלו, ויצא מהבית בריצה – הוא רץ ורץ ללא הפסקה.
בינתיים, בבית הסמיילי גילו שמפלץ נעלם, ומיד יצאו 3 יצורים (אתם כבר יודעים שאלו בני אדם) לחפש אותו. זה לא דבר קשה לזהות לאן הוא ברח, כי רק למפלץ יש עקבות של שתי רגליים ושני זנבות.
אחרי שלשה ימים הגיע עד לכניסה לארץ המפלצות. הוא הסתובב וראה פתאום שהיצורים עומדים קרוב אליו ולא מבינים מה זה המקום הזה. הוא קרא להם בשפתם להתקרב אליו, ונתן לכל אחד מהם יד (ככה זה כשיש לך יותר משתי ידיים), ונכנס איתם לארץ המפלצות.
מפלץ רצה שהם ירגישו בנוח כמו שהוא הרגיש בביתם של היצורים.
כשנכנסו לעיר שלו, כולם שמחו ממש לראות אותו וכולם חייכו אליהם (אתם כבר יודעים שזה חיוך הפוך – וגם היצורים, כלומר בני האדם, יודעים שככה המפלצות שמחות).
כשהתקרב לביתו, יצאו אליו בריצה אמא ואבא שלו. אימו עטפה אותו בחיבוק המפורסם של ששת הידיים שלה, והזמינה אותם להיכנס הביתה.
בבית אמא שלו הזמינה אתם לשתות מהמפל שזורם אצלם בחצר.
מפלץ הפתיע את הוריו והוציא מתיקו כמה כלים מוזרים, שקרא להם בשם כוס, והראה לאביו ואימו איך שותים בארץ בני האדם.
הם אכלו ושתו יחד, ואז בני האדם (כלומר היצורים), נפרדו מכולם לשלום והבטיחו לחזור ולבקר בשנה הבאה.
עברו הימים, ומפלץ שמח לחזור לארץ שלו, ובינתיים החליט שכל המפלצות יכולות להנות מהכלי שנקרא כוס, והתחיל לייצר בחצר של בית הוריו כוסות עץ מיוחדות שאותן מכר בכל רחבי ארץ המפלצות.
בני האדם והמפלצות חיו בשלום ושמחה וביקרו אחד את השני במדינות שלהם, והחליפו ביניהם רעיונות והמצאות ששיפרו לכולם את החיים עד עצם היום הזה.
