הכול התחיל בעוד יום רגיל בבית ספר, בהפסקה אמרתי לחברים שלי “בואו נלך למרתף אף פעם לא היינו שם” אבל הם לא הסכימו איתי אז החלטתי לרדת לבד. כשהסתכלתי על המדרגות הכול היה חשוך, שמעתי רעשים מפחידים, הרגשתי שעוד מישהו איתי במדרגות אבל לא ראיתי כלום.
רגע לפני שאנחנו מתחילם את הסיפור אני רוצה לספר לכם קצת עליי…
קוראים לי ערן, אני בכיתה ה’ ויש לי חמישה אחים ואחד התחביבים שלי אוסף של דברים עתיקים.
עכשיו בואו נחזור לסיפור, ירדתי למרתף בפחד אימה, ראיתי קצת אור אבל עדיין לא ראיתי היטב, התקרבתי יותר וראיתי משהו עומד מולי, הבנתי מה זה, זה פסל! זה נראה בדיוק כמו הרב משאש! לידו היה כפתור משונה, אזרתי אומץ ולחצתי על הכפתור, כשלחצתי עליו הרגשתי סחרחורת.
הסתכלתי על הכפתור שלחצתי עליו, היה כתוב עליו “מכונת זמן”, לפתע נזכרתי מה אני צריך לעשות, מחר אני צריך להגיש עבודה על הרב משאש, ונראה לי שאני לא אספיק… אבל יש לי רעיון! אני אסע במכונת זמן לרב משאש!
נכנסתי לתוך המכונה ולחצתי שוב על הכפתור, הרגשתי שוב אותה תחושה, סחרחורת. מכונת הזמן נחתה, הסתכלתי על השעון, השעה הייתה אותה שעה, אבל הייתי במקום אחר, נחתתי בבית מודרני יותר ממה שציפיתי. יצאתי מהמכונה, ראיתי שני בנים בקומה למעלה, שניהם צרחו כשראו אותי יוצא מהמכונה, אמרתי להם “רגע, אתם הבנים של הרב משאש?” ואז שניהם התחילו לצחוק ואמרו לי, מה פתאום, הוא בכלל נפטר ממזמן. “מה??” התפלאתי, “איך המכונת זמן לא הגיעה לרב משאש? מה עשיתי לא נכון??” ואז אמרתי לילדים “אתם יכולים לעזור לי להגיע לרב משאש עם המכונת זמן?”, לחצתי על הכפתור אבל הפעם לא הרגשתי סחרחורת, אמרתי לילדים “לא עובדת לי המכונת זמן, מה קורה כאן?”
הילדים אמרו “אתה צריך אולי עזרה?” אני המשכתי להתרגז “אוף למה המכונת זמן התקלקלה בדיוק עכשיו? אני חייב להגיע לרב משאש, הלוואי שמישהו היה עוזר לי!” הילדים הסתכלו עליי ואמרו “אנחנו נעזור לך בשמחה”. הילדים רצו למקום כלשהו בבית וחזרו עם כלי עבודה מיוחדים שלא ראיתי אף פעם, הם שלפו דפים וסרטטו מפה שנראתה קצת מוזרה, דומה למכונת זמן. הם שאלו “זאת המפה שאתה צריך?” עניתי להם “בערך”, הם הוציאו קרשים ודברים משונים, והחלו במלאכת התיקון, בנו, תיקנו, גזרו חלקים מיותרים, הוסיפו דברים מיוחדים למכונה, לקחו חלקים נוספים מכל מיני חפצים שהיו להם בבית, ולבסוף סיימו את המלאכה.
אחרי חמש שעות של עבודה, אומנם הגוף והבגדים שלהם היו מלוכלכים, אבל המכונה עמדה נוצצת ומבריקה. רציתי להיכנס, אבל הם עצרו אותי ואמרו “כדי שתוכל להגיע לרב משאש, עליך לקחת חפץ שקשור אליו, כמו שכשבאת אלינו היו עליך בגדים שמתאימים לתקופה שלנו”, הם הביאו לי ספר שכתב הרב משאש, לקחתי את הספר ונכנסתי מהר למכונת הזמן. בתוך המכונה הרגשתי את אותה התחושה כמו בכל הפעמים, ולפתע מצאתי את עצמי בביתו של הרב משאש בזמן שהרב עסוק בלימוד תורה.
פניתי לרב “אני רוצה לקבל ממך השראה בזכות המעשים הטובים שלך”, הרב ענה לי “כן בני בשמחה, מה אתה צריך?” ואחרי כשעתיים שהרב לימד אותי את הדברים שהיה צריך, אמרתי לרב תודה ולהתראות כי הייתי צריך לחזור הביתה. הלכתי למכונת זמן, הגעתי איתה לבית הספר ונחתתי במרתף, הסתכלתי על השעון שלי וראיתי “עוד 5 דקות זמן הגשת העבודה, אני חייבת להזדרז!”, רצתי לכיתה במהירות, הגשתי את העבודה והרגשתי סיפוק רב.
