החרם

טינג צליל ההודעה העיר את טוהר וזה מה שהיה כתוב  

“שמעתם מה טוהר המעצבנת הזאת עשתה אתמול?? היא ממש בלתי נסבלת”

וישר אחר כך קיבלה את ההודעה “הוסרת מהקבוצה על ידי מנהלת הקבוצה”

היא הייתה בהלם והתחילה לבכות היא ניסתה להתקשר לחברתה מאיה אך היא ניתקה לה בפרצוף ולא חזרה אליה.

אמא של טוהר שמעה את הבכי וישר באה לחדרה ושאלה “מה קרה?” טוהר לא סיפרה לה מייד והיא אמרה שכלום לא קרה, היא פחדה שאמא שלה תתערב בזה ותגיד למורה או למנהלת וזה סתם יסבך את העניינים ויצחקו עליה שהיא תינוקת.

אמא מיהרה לעבודה אך הלכה בדאגה, אחריה יצאה טוהר לתחנה של הסעת בית הספר בתקווה שמישהו ידבר איתה בכלל כי היא ידעה שזה התחלתו של חרם. בתחנה היא פגשה את הבריונים של השכבה היא ניסתה כמה שהיא יכלה לא להראות שהיא עצובה, לקחה ספר מהתיק שלה בשביל שלא יראו את פניה כי פחדה שזה עלול להוביל לצרות עם הבריונים, עופר מאור ונהוראי. אך זה לא הפריע להם שהיא קראה ספר ובכל זאת הם הציקו לה ולקחו לה את הספר וקרעו אותו. היא נבהלה כי זה ספר של בית הספר, היא יכולה לקבל על זה קנס, היא ניסתה לקחת את הספר בחזרה אבל הם היו גבוהים וגדולים ממנה.

טוהר התחילה לבכות מנסה ככל האפשר לעצור את הבכי וכולם התחילו לצחקק. יש לה מזל שההסעה בדיוק הגיעה והיא נכנסה פנימה עם פנים עצובות כי היא יודעת שברגע שהיא תגיע לבית הספר המורה תראה את הספר הקרוע ותכעס עליה מאוד.

טוהר הגיעה לבית הספר ולהפתעתה המורה לא הבחינה בספר הקרוע, טוהר רצה במהירות לכיתתה כדי שהמורה לא תשים לב למה שקרה לספר שלה.

בדרך טוהר ראתה את חברתה מאיה, מאיה התחמקה ממנה וניסתה לא ליצור איתה קשר עין. במיוחד אחרי שבאותו הבוקר היא ניתקה לה בפרצוף. טוהר הגיעה לכיתה, הכיתה הייתה רועשת במיוחד אבל כשהבחינו בה חברותיה, השתתקו והתחילו להתלחשש. טוהר נבהלה עוד יותר והתמלאה בושה פניה נהיו אדומות מבושה ולא יכלה להסתכל להן בעיניים השפילה את ראשה וראתה רק את רגליהן והיא אפילו לא חשבה על להרים את ראשה. אחרי שעתיים בלתי נסבלות הגיעה ההפסקה הראשונה טוהר לראשונה בחייה לא רצתה את ההפסקה היא לא ידעה עם מי לשחק ואיפה לשבת ופשוט ישבה במקום ואכלה את הכריך שלה, אחרי 20 דקות, שהתפללה כבר שתיגמר ההפסקה, הגיע הצלצול וככה הלך היום שלה, אף אחד לא שיחק איתה ולא התייחס אליה כל היום והשיעורים היו משעממים כרגיל.

הגיע סוף היום וטוהר רצה אל ההסעה חזרה הביתה, הפעם טוהר עלתה ראשונה והתיישבה מאחורי הנהג כך שאף אחד לא יישב לידה, וכשהגיעה סוף כל סוף לביתה היא החליטה לספר לאמה, אמא הבטיחה לה שלא תספר כלום. אמא שלה אמרה לה שזה בסדר ושזה קורה אבל בסוף היא תצא עם מסר חשוב לחיים. טוהר חשבה בליבה, ‘איזה אמא רעה’. כנראה שאמא שלה קראה את המחשבות שלה או שככה היא חושבת, כי היא מייד אמרה לה, אני לא אמא רעה, אני פשוט חושבת שככה תצאי עם מסר חשוב לחיים, טוהר שאלה אותה בכעס “איזה מסר?? יהיה לי מלא זמן בלי חברות!! אני אבלה מלא זמן לבד ולא יהיה לי עם מי לדבר.” וכך היה, החיים שלה לא השתנו.

אבל אחרי חודש לטוהר נמאס, באמצע השיעור היא עמדה על הכיסא ושאלה את כולם “אתם איתי או נגדי?? עשיתי משהו רע? אתם מתרחקים ממני, במיוחד את מאיה, היינו חברות כל כך טובות מאז הגן.”

גם למאיה נמאס מהחרם שעשו על טוהר וגם היא עמדה על הכיסא ואמרה “אני מפסיקה את החרם על טוהר!!”

וככה זה המשיך כמו גל עד שכולם עמדו על הכיסאות והפסיקו את החרם הגדול על טוהר וכולם צחקקו בקול גדול ומאז טוהר תמיד עומדת על הרגליים.