ביום שני בבוקר, כשכל בית הספר נאנח אחרי שיעור חשבון ארוך במיוחד, איתן מכיתה ו’1 יצא להפסקה עם הרגשה כזו שמשהו חסר לו. הוא לא ידע בדיוק מה, אבל הרגיש שהיום קצת… תקוע.
הוא הלך לחצר, ראה כמה ילדים משחקים כדורגל, כמה עומדים בתור לפינג פונג, כמה יושבים בצד ומדברים על שיעורי בית בתנ”ך. הכול היה רגיל, אולי רגיל מדי.
ואז הוא שם לב למשהו קטן: ליד הספסל הגדול, כמעט ליד הגדר, ישב אורי מכיתה ה’2 לבדו. אורי היה ילד שקט בדרך כלל, אבל היום הוא נראה גם עצוב. הוא הביט ברצפה ולא שם לב שאיתן מתקרב.
מה קורה?” שאל איתן והתיישב לידו.”
אורי משך בכתפיים. “כלום… סתם לא מתחשק לי לשחק” אבל איתן ידע שזאת לא האמת, “אתה יכול לומר לי אני לא יצחק עליך” אורי שתק אבל אחרי כמה שניות הוא אמר “שכחתי בבית את הסנדוויץ'”. ובדיוק היום יש לי מבחן… וגם המחברת שלמדתי ממנה נשארה במטבח”.
איתן חשב לרגע, ואז שאל:
“אתה רוצה קצת מהסנדוויץ’ שלי?”
בטח!” ענה איתן “קח חצי”. זה עם שוקולד!”” אורי נראה מופתה “באמת?” שאל בביישנות
אורי חייך חיוך קטן, שאיתן לא ראה עליו כבר הרבה זמן.
“אבל יש עוד בעיה,” המשיך אורי בלחש. “אני לא בטוח שאני מוכן למבחן. למדתי קצת… אבל שכחתי הכול”.
“”יאללה, אנחנו נלמד ביחד,” אמר איתן וקם. “יש עוד רבע שעה עד הצלצול. מספיק כדי לסדר את הראש”.
השניים התיישבו על הספסל, ואיתן התחיל להסביר לאורי את החומר. לאט לאט, אורי התחיל להבין, לשאול שאלות, ואז אפילו לענות לבד.
“אתה מלמד יותר טוב מהמורה לפעמים” אמר אורי וצחק.
שניהם צחקו בקול.”אם הייתי מורה, הייתי נותן שיעורים רק בחוץ,” אמר איתן. “ועם שוקולד”
כשהצלצול נשמע, אורי קם מלא ביטחון. “תודה, איתן. באמת”
על מה תודה? רק עזרתי קצת,” אמר איתן”
השיב לו אורי.”זה היה הרבה יותר מקצת”
לאורי הלך מצוין במבחן.
ואיתן? הוא הרגיש פתאום שהוא בכלל לא תקוע. משהו קטן השתנה — כמו לפתוח חלון בחדר סגור.
בסוף היום, בדרך הביתה, איתן הלך בשביל הרגיל ליד השדות. השמש התחילה לשקוע, וצבעה את השמיים בכתום יפה. הוא חשב על מה שקרה היום ופתאום הבין משהו:
לא תמיד צריך לעשות משהו ענק כדי לשמח מישהו. לפעמים מספיק משהו ממש קטן.
בבית, כשאכלו ארוחת ערב, שאלה אמא את איתן איך היה בבית הספר.
מעולה!” אמר איתן וחתך את הקציצה שלו בצורה מוזרה כרגיל”
“מה היה כל כך מעולה?” שאלה אמא,
איתן משך בכתפיים. “סתם… עזרתי למישהו וזה עשה לי טוב. אתה יודעת, כמו שאומרים- “עולם חסד יבנה”.
אימא חייכה. “העולם באמת נבנה מחסד. במיוחד מחסדים קטנים שאף אחד לא מבקש”
באותו לילה, לפני שנרדם, איתן חשב על כל מה שקרה.
הוא צריך לעשות משהו טוב קטן. לא כי זה חובה. פשוט כי זה עושה את העולם, וגם את היום שלו, הרבה יותר טובים.
