החתול

יום אחד ילדה אחת בשם אמילי קמה מהמיטה וישר הלכה לאמא שלה ושאלה אותה:

״אמא, אפשר חתול?…״

אמא הסתכלה עליה ואמרה:

״אמילי, אמרתי לך שאין לנו כסף לחתול.״

 

״טוב,״ אמרה אמילי.

 

אמא אמרה: ״אולי לכי לרחוב ותקני מצרכים לעוגה של נועם, אחיך הקטן. יש לו יום הולדת.״

 

אמילי יצאה לרחוב לקנות מצרכים. היא קנתה קמח וסוכר, וגם שוקולד ושאר המצרכים.

 

‏מתי שחזרה הביתה ראתה בדרך קופסא קטנה. היא הסתכלה ימינה ושמאלה ולא ראתה אף אחד שלוקח את הקופסה בתוך הקופסה היה חתלתול קטן, לבן, עם כתמים שחורים ופס על הצוואר כמו קולר.

 

טוב, היא הלכה עם החתול הביתה.

 

כשהיא חזרה, היא לקחה דף ועט וכתבה:

״למי נאבד חתול?״

והדביקה את הדף על הדלת.

 

למחרת באו אליה שלושה אנשים.

 

היא שאלה את הראשון, שהיה אורח:

״איפה היה החתול?״

והוא ענה:

״בשיחים״

״לא, זה לא נכון.״

 

היא שאלה את השני:

״איפה הוא היה?״

 ״על עץ״

״לא,״ היא ענתה.

 

ואז היא שאלה את השלישי.

״ואתה? איפה הוא היה?״

 

השלישי אמר:

״אם אני נכון, הוא היה בקופסה.״

 

וכך היא שאלה אותו שאלות, והוא ענה

נכון.

 

אז היא הבינה שזה שלו.

 

היא שאלה אם אפשר לקחת אותו הביתה,

והוא ענה לה:

״כן! אני שמתי אותו ברחוב כדי שיקחו אותו.״

 

אמילי ממש שמחה,

ולקחה אותו הביתה.