היום בו התרגשתי
לפני שנה היה יום שהתרגשתי בו מאוד, ומדוע התרגשתי? מכיוון שמשפחתי החליטה לאמץ כלבה. בארוחת ערב ,ישבנו וחשבנו איזה שם ניתן לה. כל אחד זרק שם לאויר; ‘ג’ינג’ר’, ‘לאסי’, ‘פוצ’י’, מרוב שמות אבא בקש שקט מכולם והציע שנערוך בינינו הצבעה. הבאתי דף מהמדפסת ועשיתי ממנו פתקים. כל אחד מאיתנו כתב שם.
אחותי הבכורה כתבה את השם ‘כרמל’ שמצא חן בעיניה. אבי כתב את השם ‘אנטיגונה’ על שם דמות ממחזה עתיק, ואמי כתבה את השם ‘כרמן’. אספר לכם מה אני כתבתי? כתבתי את השם לאסי שראיתי בסרט. הנחנו את הפתקים עם השמות בקופסה ואבא נתן לי לערבב. אחר כך שלפתי פתק וכשפתחתי הופיע השם שאחותי כתבה- כרמל. “זהו” אמרה אמא “השם הנבחר הוא כרמל”
ישבנו וצחקנו קצת וסיפרנו מה נעשה עם כרמל, עד שאמא הביטה בשעון ואמרה שכבר מאוחר וצריך ללכת לישון.
כשנרדמתי במיטה הרגשתי משהו מוזר , חיכיתי כבר הרבה זמן להירדם אבל לא נרדמתי מרוב התרגשות ולפתע ומה ראיתי? שאספר לכם?
ראיתי סביבי עצים כמו בפארק למרגלותיהם שיחים גבוהים ופרחים עם ריח נעים ומושך מאוד. הרגשתי רוח קרירה על פניי והתחלתי להסתובב סביב. ואז שמעתי משהו מכיוון השיחים. לא פחדתי בכלל כשראיתי שעומדת מולי כלבה עם פרווה ארוכה עם כתמים שחורים ולבנים. הכלבה פנתה אליי ואמרה לי ששמה אוליביה. ויודעים מה אני אמרתי לה? אמרתי לה שלא ראיתי אף פעם כלבה מדברת. וגם סיפרתי לה שאני ומשפחתי עומדים לאמץ כלבה ושמה יהיה כרמל. אוליביה הכלבה סיפרה לי סודות של כלבים ואני סיפרתי לה סודות של ילדות. אחר כך שיחקנו קצת תופסת וכל פעם אוליביה הצליחה לתפוס אותי בקלות, אבל לי היה קשה לתפוס אותה כי לה יש ארבע רגליים ולי רק שתיים. רוצים לדעת כמה מהר היא רצה? פי מאה ממני, לא בעצם, פי אלף. אוליביה ברחה ממני עד שנעלמה בכלל. ומכיוון שהיא לא חזרה גם כשקראתי לה לשוב, פקחתי את עיניי וגיליתי שכל זה היה חלום.
קמתי מהמיטה והלכתי לאבי, שאלתי אותו: “אבא איזה יום היום?” “יום רביעי” הוא ענה. אמרתי: “יופי יש עוד שבוע וקצת עד שאנחנו הולכים למכלאת הכלבים לאמץ את כרמל.” “נכון” אמר אבא “את מתרגשת? ” “בטח” אמרתי “אתה יודע כמה אני מתרגשת!” שבוע עבר עד שאספו אותי מוקדם מבית הספר. נסעתי עם משפחתי למכלאת הכלבים. פגשתי את כרמל גורה קטנה ומלוכלכת. כרמל החלה לילל ברכב ואחותי הגדולה ממש רצתה לגעת בה וגם אני אבל אמא אמרה שלא כדאי עכשיו. בבית כולנו החזקנו את כרמל שהייתה יותר נקייה, כלבה קטנה מלאת פרווה חומה ומיללת. הלכתי לישון מאוד מרוגשת. אספר לכם למה התרגשתי? חיכיתי ליום הזה הרבה זמן. הלכתי עם אמי לבית הספר עם כרמל שהייתה קשורה ברצועה. ככה עברו לנו הרבה ימים, ולפעמים אמא הייתה באה לקחת אותנו עם כרמל ולפעמים נתנו לי להסתובב איתה בחוץ שתעשה צרכים. כעבור שנתיים אמי לקחה אותנו לצד. ואמרה לנו שקשה לנו לגדל את כרמל ושאנחנו עומדים למסור אותה לעמותת כלבים. ירדו לי דמעות מהעיניים ומיד חיבקתי אותה בחוזקה ונפרדתי ממנה. אספר לכם מה חשבתי? חשבתי לעצמי שיש חסרונות כי כרמל איננה- ויש יתרונות כי עכשיו אפשר לנסוע לישון אצל סבתא.
