העלייה לארץ-ישראל

היה הייתה משפחה יהודיה שגרה בניו יורק, משפחת שטרן. פעם אחת החליטו ההורים לצאת לקניות בסופר השכונתי. המשפחה התארגנה ונסעה לסופר. כשהגיעו לשם כבר היה להם פחות נחמד. הגויים שהסתובבו שם צעקו עלי הם: “יהודים מסריחים, תחזרו לארץ שלכם” ; “יהודים מגעילים, לכו מכאן”. משפחת שטרן המשיכו לערוך את הקניות שלהם, אך ככל שעוד ועוד אנשים דיברו אליהם בזלזול, וילדיהם החלו לבכות, ההורים החליטו לצאת. הגויים גרשו אותם מהסופר, נתנו להם תחושה ממש לא טובה, הם הרגישו שהעליבו וזלזלו בהם. המשפחה הרגישה בודדה, הם חזרו לב יתם. ההורים דיברו עם ילדיהם, הביאו להם לשתות ולאכול, הרגיעו אותם שהכל יהיה בסדר, שזה קרה רק כי הם יהודים, ועליהם להמשיך ולהיות גאים בכך ולא להתייחס לגויים שמנסים לפגוע. למחרת הלכה הבת שלהם, שנדי, לבית הספר, אך גם מ שם היא חזרה בסוף היום בוכה. אמא שלה שאלה אותה: “מדוע את בוכה?”, שנדי ענתה לאמה: “אני מרגישה בודדה בכיתה כבר המון זמן, לא רציתי לשתף אתכם כדי שלא תדאגו, אבל בעקבות מה שקרה לנו אתמול בסופר, כן אשתף, הילדים לועגים לי כל הזמן ואומרים לי בזלזול ” יהוד ייה מגעילה, לכי מכאן, את לא שייכת לכאן, אנחנו לא רוצים אותך פה, אנחנו נדאג שתמיד תהיי לבד” ; “עופי מכאן לארץ שלך, מי צריך אותך פה”. שנדי בכתה, המשיכה ושיתפה את אמה שבהפסק ות הילדים לא משתפים אות ה במשחקים, שכולם משחקים בחצר והיא מרגישה גלמודה, היא תמיד לבד. אמא שלה, חני, הרגישה צער עמוק בלב, חיבקה אותה ועודדה שהכל יהיה בסדר. “לכי לשחק עם אחייך, יהיה בסדר, אל תדאגי “, אמרה האם, ושנדי הלכה לשחק עם אחיה. שעת ערב הגיעה, המשפחה אכלה, כהרגלה, ארוחת ערב ביחד והילדים התקלחו, צחצחו שיניים והלכו לישון. בזמן שהילדים ישנו, אמא חנה ישבה עם בעלה, יוסף, וסיפרה את מה ששנדי עוברת בבית-הספר והחליטה לשתף בעקבות האירוע בסופר. “אי- אפשר לחוות כבר את האנטישמיות כלפינו”, אמרה. אבא יוסף סיפר לאמא חני ששמע היום שיעור על הרב יוסף משאש, שאהב מאוד את ארץ-ישראל ואמר: “כמה יהודי צריך תמיד לדבר רק דברים טובים על ארץ- ישראל, לחשוב טוב ולעלות לארץ -ישראל”. “אז התחלתי קצת לקרוא מהכתבים של הרב משאש, בספר השו”ת ‘מים חיים’, והרב מבטא בו את אהבת ה’ וארץ- ישראל, חיבור הנפש שלנו לארץ-ישראל”, אמר יוסף. אמא חני הייתה מבולבלת ושאלה את בעלה: “מה אתה רומז בכל הנאמר?”. “אני חושב שהכי נכון לנו לעלות לארץ-ישראל”, ענה לה. “נארגן כל מה שצריך ובעוד כמה שבועות נעלה לארץ”. חני התרגשה מאוד. למחרת בבוקר היא עדכנה את הילדים על החלטתם. הילדים שמחו כל-כך, קפצו מהתרגשות ואמרו: “יש ! עוזבים ועולים לארץ הקדושה שלנו, ארץ -ישראל”. אמא אמרה להם שזה יקח כמה שבועות עד שיארגנו את הכל. הילדים התארגנו והלכו לבית-ספר ולא סיפרו על כך לאף אחד, זה היה הסוד שלהם. לבינתיים ההורים התחילו לפרסם את הבית למכירה, לקנות כרטיסי טיסה, לארוז ולדבר עם משפחתם שגרה בארץ. לאחר מספר שבועות הגיע הרגע, כל המשפחה עלתה על המטוס לארץ- ישראל. לאחר כ10- שעות נחתו בארץ, בנתב”ג, כשירדו מהמטוס הם נישקו את אדמת ארץ-ישראל, התרגשו ושמחו. הם ידעו שכאן, בארץ ישראל, י היה להם הרבה יותר טוב. המשפחה חיכתה להם עם שלטים, פרחים ובלונים וכולם היו כל-כך מאושרים… אין כמו בארץ.