אבא במילואים
במלחמת חרבות ברזל בעיר ירושלים היה את משפחת כהן למשפחת כהן שתי ילדים תאומים: הבת: עדי הבן: איתי לאמא נעמי ואבא משה. ב-7 באוקטובר בשבת לאבא משה צלצל הטלפון [משפחת כהן שומרים שבת]ובגלל שהוא ידעה שפרצה מלחמה, ענה לטלפון ואת מי הוא שמע? את המפקד יונתן (הוא המפקד של משה בצב”א ) שאמר:” משה בא מהר לצפון לבסיס אנחנו צריכים אותך משה שידע שצריכים אותו הוא רץ לספר זאת לנעמי. נעמי אמרה: “אין בעיה אתה יכול ללכת בלי לחץ רק תעדכן: מתי אתה חוזר ולכמה זמן. אה ואל תשכח להתקשר לפחות פעם ביום!” משה ארז תרמיל ויצא לדרך. הילדים שאלו:” אמא לאן אבא הלך?” אמא אמרה:” אבא הלך למילואים. “ויום למחרת יום ראשון….
אבא הולך למילואים
“ומה הוא עושה שם?” המשיכו הילדים לשאול. הוא נלחם מול האויבים שלנו אמרה אמא. “אבל למה?” לא יכלו הילדים שלא לשאול. כי עכשיו יש מלחמה ,”בואו לסלון ואסביר לכם הכל”. אמרה אמא. אמא והילדים הלכו לסלון ואמא התחילה בדבריה: “היו לעם ישראל המון מלחמות אפילו לפני שקראו למדינת ישראל בשמה. מלחמת המפרץ, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת ששת הימים כל זה בערך רק רבע מכל המלחמות שהיו לנו עד עכשיו. ועכשיו יש לנו עוד אחת עדיין לא יודעים איך קוראים לה אבל כרגע אני קוראת לה מלחמת שמחת תורה. “רגע, רגע, רגע זה אומר שאבא לא יבוא עד שהמלחמה תגמר?”שאל איתי. מה פתאום צחקה אמא “הוא יחזור מדי פעם וגם הוא הבטיח לי שכל יום הוא יתקשר בוידאו.” ופתאום נשמע צלצול טלפון אמא אמרה: “רק רגע אני הולכת לבדוק מי בטלפון.” אמא פתחה את הטלפון וראתה שזה אבא מתקשר בוידאו. מהר הלכה לילדים וענתה לאבא משה. הילדים נורא רצו לראות מהפלאפון את הבסיס של אבא. אבא הראה להם את החדר והמיטה שלו ושאל לשלומם. “טוב אני צריך לנתק, נדבר מחר?” שאל אבא. “כן!!!” אמרו הילדים בצעקה גדולה. “טוב ביי” אמר אבא. “ביי” ענו הילדים ואמא. אחרי שאבא ניתק, איתי הלך לחדרו בריצה. לא אמא ולא עדי ידעו מה קרה לו.
מדוע איתי הלך לחדרו?
אמא אמרה לעדי: “לכי לאיתי ותיבדקי מה קרה לו בבקשה. “בסדר אמרה עדי והלכה לחדרו של איתי. עדי דפקה לאיתי בדלת איתי פתח את הדלת ופתאום עדי ראתה את איתי בוכה הם ישבו על מיטתו של איתי, ועדי התחילה בשאלה: “איתי מה קרה? למה ברגע שאבא ניתק רצתה לחדר? ולמה אתה בוכה? איתי אמר:” את יודעת לי ולאבא יש קשר ממש טוב ועם עכשיו הוא לא יהיה הרבה זמן בבית אז הכל התפרק אני יכול לשכוח רגעים שלנו ו… גימגם איתי זהו לא נצא יותר לטיולים ביחד או סתם נדבר, זה לא יקרה יותר. עדי אמרה:
הפיתרון של איתי
“אבל איתי אמא אמרה שזה לא עד שהמלחמה תגמר בין לבין שאבא חוזר תוכלו לצאת לטיולים וגם לדבר”. “צודקת אמר איתי ורץ ישר לאמא (נעמי)ואמר לה:” אמא מתי אבא יחזור? עוד חודש? חודשיים? אנחנו עוד לא יודעים. מחר בעזרת ה” אבא היתקשר ונדע….כעבור שלושה שבועות…..נגמר הלימודים אמא באה לאסוף את הילדים.
אבא חוזר הביתה!!!
באוטו אבא צלצל עדי שישבה מיקדימה ראתה זאת וישר ענתה “היי אבוש” אמרו הילדים “היי” אמר אבא והמשיך:”יש לי הודעה חשובה מאוד לספר לכם!!! “מה שאלו הילדים בסקרנות. אבא: “אני חוזר הביתה!!!”. “יש!!!” צרחו הילדים שלא זכרו שהם במכונית. כעבור כמה שעות… שאבא חזר חיבקו אותו הילדים ואמא. כעבור שעתיים…איתי אמר:” אבא רוצה שנצא לטיול?” “כן” אמר אבא והם יצאו ונהנו מאוד…
הסוף
