תעלומת המילה החרוטה
התעלומה הגדולה של הבית שלנו התחילה בגלל מילה אחת בודדה בערבית, שהייתה חרוטה בסוד על רצפת המרתף: “כסף” . אבל את זה גילינו רק אחרי שנים, בלילה אחד שבו הבית הפך לאתר חפירות.
כדי שתבינו את הסיפור, צריך לחזור אחורה, לירושלים של פעם. אנחנו גרים בשכונה קסומה שנקראת “המושבה הגרמנית” . הבית שלנו תמיד הרגיש לי כמו טירה קטנה מאגדות: הוא בנוי מאבנים ירושלמיות כבדות, החלונות שלו מכוסים בתריסי עץ ירוקים וישנים, ובחצר הגדולה שלנו מסתתר בור מים עתיק ומסתורי . המשפחה שלי הגיעה לפה מאמריקה כשהייתי ממש קטנה , ותמיד ידענו שהבתים פה מלאים בהיסטוריה.
המתח התחיל באמת אחרי מלחמת ששת הימים . חברה טובה שלי מהשכונה, לאה, סיפרה לי יום אחד בעיניים נוצצות שקרה להם נס. דפקה בדלת שלהם משפחה ערבית שגרה בבית שלהם לפני המלחמה . ההורים של לאה נבהלו קצת, אבל האורחים הרגיעו אותם: “אנחנו לא רוצים את הבית,” הם אמרו, “אנחנו מחפשים משהו שהשארנו מאחור” . הם סיפרו שכשהם ברחו בבהלה מהמלחמה, הם החביאו בתוך הקירות תכשיטים, יהלומים ואבנים יקרות . הם הבטיחו להתחלק באוצר אם ימצאו אותו. ותאמינו או לא – הם באמת מצאו את האוצר, בדיוק במקום שהם אמרו! .
הסיפור של לאה התפשט בשכונה כמו אש בשדה קוצים. כולם התחילו לפנטז שגם להם יש יהלומים בקירות . ודווקא אז, בארוחת שבת משפחתית, אמא שלי החליטה לשבור שתיקה של שנים.
היא סיפרה לנו שפעם, כשהיא סידרה את המרתף החשוך, היא גילתה חריטה מוזרה בבטון בפינת החדר . אמא, שהיא אישה מאוד יסודית, ניקתה את האבק וגילתה שזו כתובת בערבית . היא לא סיפרה לאף אחד, אלא הלכה למורה לערבית כדי לתרגם את זה. המורה אמרה לה שהפירוש הוא “כסף” . אמא פחדה שנפתח ציפיות שווא ונתאכזב, ולכן שמרה את הסוד לעצמה ואפילו ניסתה לגרד את הבטון, אבל לא מצאה כלום .
כששמענו את זה בשולחן השבת, כמעט נפל לנו המזלג מהיד. לא יכולנו לחכות שתצא השבת! . במוצאי שבת ירדנו למרתף כמו במבצע צבאי סודי. אבא, אמא ואנחנו הילדים, חמושים בפטישים, אתי חפירה ופנסים. הזזנו ארגזים כבדים, דפקנו על הרצפה, חפרנו בפינות, ואפילו נכנסנו לבדוק את בור המים בחצר. היינו בטוחים שאנחנו הולכים להיות מיליונרים . עבדנו קשה, התלכלכנו באבק, והלב שלנו דפק חזק מרוב ציפייה.
אבל בסוף הלילה… לא מצאנו כלום . שום מטבע, שום יהלום.
ישבנו שם, עייפים ומאוכזבים על הרצפה הקרה, ואז פתאום נפל לנו האסימון. הרי בבית שלנו יש “פאק” בסיפור: בבית הזה מעולם לא גרו ערבים . הבית נבנה על ידי טמפלרים גרמנים, אחריהם גרו פה קצינים בריטים, ואז אנחנו הגענו. אנחנו המשפחה השלישית בסך הכל שגרה פה .
אז מי חרט את המילה “כסף” בערבית על רצפת הבטון של בית גרמני? . ולמה? אנחנו כבר לא גרים שם היום, אבל החידה הזו נשארה פתוחה עד היום, קבורה מתחת לבית הישן במושבה הגרמנית .
