הכח שבמילה טובה

הכוח שבמילה הטובה

 

בכיתה של דניאל, ילדה שקטה ומופנמת, היו הרבה ילדים רעשניים שאהבו להיות בולטים ותמיד לעמוד במרכז העניינים. הם דיברו בקול רם, צחקו בכל הכוח ותמיד ידעו למשוך אליהם תשומת לב. דניאל, לעומתם, אהבה את השקט. היא אהבה לצייר, לחלום, לקרוא ספרים, ולשבת לבדה בזמן ההפסקות. לעיתים הרגישה שהיא לא שייכת למקום הזה. היא ניסתה להשתלב, ניסתה לדבר, אבל הקול שלה הלך לאיבוד בין כל הרעש וההמולה. לא פעם הרגישה שקופה, כאילו לא רואים אותה באמת.

יום אחד, באמצע שיעור אומנות, המורה רונית הכריזה על תחרות ציורים חדשה – הנושא היה “חברות”. הילדים קפצו בהתלהבות. הם התחילו לדבר בקולי קולות על הרעיונות שלהם, הוציאו טושים, צבעים וניירות מיוחדים. דניאל ישבה בפינה שלה והקשיבה. בתוך תוכה הרגישה רגש של התרגשות. היא תמיד אהבה לצייר, אבל מעולם לא חשבה להציג את העבודות שלה מול כולם. היא לקחה נשימה עמוקה והחליטה לנסות.

באותו לילה, ישבה בחדר שלה שעות ארוכות. על הדף הלבן ציירה שתי ילדות שונות – אחת עם צמות מסודרות, לבושה בשמלה ורודה, והשנייה עם שיער מבולגן ועיניים גדולות וכחולות . הן ישבו מתחת לעץ גדול, חייכו זו אל זו, החזיקו ידיים ולחשו סודות. מסביב פרחו פרחים בכל מיני  צבעים, והשמש זרחה בשמיים. כל חלק בציור היה מלא אהבה

כשהגיע היום בו אומרים מי זכה בתחרות  המורה רונית עברה בין הציורים. פתאום הרימה את הציור של דניאל וחייכה חיוך גדול

” זהו ציור שמלמד אותנו שדווקא השונה בינינו הוא מה שמקרב. דניאל, הצלחת להסביר בדיוק מהי חברות אמיתית דרך הצבעים, הדמיון והלב שלך.”

הכיתה מחאה כפיים, ודניאל הסמיקה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגישה שרואים אותה. באמת רואים. בהפסקה, ניגשו אליה כמה תלמידים: “את יכולה לצייר גם בשבילי?” שאלה אחת. “איזה ציור מהמם, את ממש מוכשרת!” אמר אחר. אחת מהן הוסיפה: “איך לא שמנו לב אלייך קודם?”

מאותו יום, משהו בדניאל השתנה. היא התחילה להאמין בעצמה, לצייר יותר, לחייך יותר. היא גילתה שבעולם של רעש – יש גם מקום לשקט, ושגם קול עדין יכול להישמע – אם רק נותנים לו הזדמנות. וכל זה קרה בזכות מילה טובה אחת.

גם חבריה של דניאל, ראו בדניאל צדדים נוספים שקודם הם לא הכירו בה ולא ראו אצלה. הם הבינו שדניאל היא ילדה מיוחדת והיה צריך לשים לב ולהתבונן בנקודות הטובות שבה.

מוסר השכל: מילה טובה יכולה לשנות חיים. כל אחד מאתנו צריך שיראו אותו, שיאמינו בו, שיקבל הזדמנות לפרוח ולהאיר את עולמו ואת עולמם של אחרים.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »