היה ילד ששמו דוד, דוד מאוד רצה כלב. דוד חשב, איזה כלב אני רוצה ?
הוא גם חשב, איך לקרוא לו. דוד סיפר לכל הכיתה שיהיה לו כלב!
אבל דוד אפילו לא שאל את ההורים שלו, כי הוא ידע שאם הוא ישאל את אמא שלו היא תגיד:
“זה הרבה אחריות ולא קל לגדל כלב כי צריך להשקיע בו, להוציא אותו לטיול ובעיקר לתת לו המון תשומת לב ואהבה” ואבא שלו יגיד “שאין בעיה, אבל מה שאמא שלך אומרת”.
ולכן דוד לא שאל אותם.
יום אחד, דוד , יצא לטיול עם סבא שלו ודוד הציע שילכו יחד לכלביה לאמץ כלב, דוד החביא את הכלב בחדר שלו וטיפל בכלב.
יום אחד ההורים שלו נכנסו לחדר וגילו שיש שם כלב מתוק,
דוד ביקש סליחה שלא סיפר להם כי הוא חשש שאולי הם יכעסו וירצו לגרש את הכלב. ובאמת הם קצת כעסו, אבל לאט לאט ההורים שלו התחילו ממש להיקשר ולאהב את הכלב והחליטו להשאיר
אותו בבית. הם אפילו עזרו לדוד למצוא לכלב שם. הם קראו לכלב טוי.
טוי הפך להיות חלק מהמשפחה, הם כולם אהבו להוציא אותו לטיולים, לפנק אותו בחטיפים ובעיקר להתחבק איתו.
