היו היה גור קטן, גזע לברדור בצבע חום ושמו שוקו. שוקו התאמן להיות כלב נחייה לעיוורים. הוא התאמן קשה. מגיל צעיר הוא התאמן שנה, שנתיים, שלוש, עכשיו הוא כלב בוגר, לא גור אך נשאר חמוד גם כשהוא התבגר.
שוקו והמאמן שלו הלכו למקום מיוחד ששם עוורים מקבלים כלבי נחייה. שם הם פגשו אדם עיוור ששמו דן. דן בחר בשוקו. הם (דן ושוקו) ידעו שזה יהיה אהבה ממבט ראשון (לא אהבה שאתם חושבים אלא אתם מבינים אותי…) דן לקח את שוקו לביתו.
בבית, שוקו התיישב על הספה של דן ואז נזכר שצריך לעזור לדן. שוקו קם לקח את דן לספה הושיב אותו וסגר את הדלת. כבר נהיה ערב דן ושוקן והלכו לישון. בבוקר דן ושוקו הלכו לגן סאקר (כן, דן ושוקו חיו בירושלים) דן ושוקו רצו ביחד, כמובן בזהירות, ישבו בדשא, שכבו ביחד על הדשא והסתכלו על השמיים אחרי זה הלכו לשוק.
בשוק היה הרבה רעש. שוקו קצת פחד, דן הבחין בזה כי שוקו דחף אותו הצידה ונכנס בין רגליו של דן. דן ליטף את שוקו ואמר לו: “אל תדאג, אני איתך. הרעש, תתעלם ממנו”. (כמובן ששוקו לא ידע מה דן אומר אבל הוא הרגיש את מה שדן אמר). דן ליטף אותו בבטן, ידוע שכלבים אוהבים את זה. והם המשיכו ללכת. שוקו היה חזק, הוא התעלם מהאוכל ומהריחות עד שדן שאל איש אחד איפה יש חנות כלבים שאפשר לקנות שם חטיפים.
שוקו שמח. הם נכנסו, דן קנה מיטה לשוקו, חטיפים והכי חשוב דן קנה שוקו (המשקה). הם יצאו מהשוק שמחים, דן עם בקבוק שוקו ושוקו עם מיטה נוחה וחטיפים טעימים.
הם חזרו הביתה. דן האכיל את שוקו והם הלכו לישון.
בלילה, שוקו חשב לעצמו “איך הצלחתי להתגבר על הריחות?! כנראה דן גאה בי” באותו הלילה דן חשב “איך אני גאה בשוקו שהוא הצליח להתגבר על הריחות והאוכל בשוק”.
שוקו נרדם בשנייה על המיטה החדשה שלו. בבוקר הם הלכו לסופר ופתאום!! מישהו גנב לדן את הארנק. שוקו לא ידע מה לעשות. הוא נבח על הגנב. דן בדק בכיס אמר בקול בסופר: “הוא גנב לי את הארנק! מישהו שיעזור לי”.
הקופאי רץ, ותפס את הגנב והגנב הלך עם המשטרה. בסוף שוקו קיבל פרס מהמשטרה. הפרס היה עוגה קטנה עם הרבה חטיפי כלבים עליה. דן ליטף את שוקו. הוא התגאה בשוקו.
בכל שאר הימים דן ושוקו חיו בטוב ובאושר. שוקו המשיך לעזור לדן ודן נתן לו הרבה אהבה.
