בוקר יום שלישי מוזר

זה היה עוד בוקר רגיל של יום שלישי שבו יוני עוד מעט יצא לבית ספר, יחכה כל היום עד שיגמר כבר
בית ספר ואז ילך הביתה וילך לצופים. הוא הלך לצחצח שניים, לקח את הסנדוויץ’ שלו, אמר לאמא ביי,
ויצא לבית ספר, הוא הסתכל בטלפון וראה שהאוטובוס מגיע עוד דקה. “אוי לא!” הוא אמר, והתחיל
לרוץ לתחנה. הוא רץ ורץ ורץ, כל המצח שלו היה מלא זיעה ולרגע אחד הוא לא שם לב ופתאום, הוא
החליק על מים ונפל, הסנדוויץ’ שלו נפל על הרצפה של הרחוב והתלכלך. “טוב, אני לא אוכל את זה”
הוא אמר לעצמו, וזרק את הסנדוויץ’ לפח. ואז נזכר באוטובוס והמשיך לרוץ. הוא התחיל לראות את
תחנת האוטובוס, ואז, הוא ראה את האוטובוס שלו יוצא מהתחנה, הוא הסתכל בטלפון שלו וראה
שהאוטובוס הבא מגיע עוד 15 דקות. “טוב, אם אחכה לאוטובוס הבא לבית ספר אני אאחר” הוא אמר
לעצמו. “אז אני אלך ברגל” הוא אמר והתחיל ללכת. הוא הגיע לבית ספר וראה שהשומר לא בביתן שלו
“ מוזר” הוא אמר “בטח הוא הלך להביא קפה”. הוא נכנס לבית ספר ולא ראה אף אחד בקומה “בטח
כולם בשיעור”, הוא חשב לעצמו. ונכנס לכיתה, אבל היא הייתה ריקה. עכשיו הוא באמת התחיל לדאוג
אז הוא החליט לבדוק בכיתה השנייה ואז הוא נכנס וכשפתח את הדלת, “הפתעה!” הוא שמע וראה את
כל החברים שלו, ואז הוא נזכר שזה היה היומולדת שלו! “וואי, איך שכחתי” הוא אמר והלך שמח לחברים
שלו.