בס”ד
חלום של חסד
הכל התחיל ביום ראשון אחד בבית הספר “שירה חדשה” המורה של כיתה ג’ הודיעה:” בשורה משמחת, ביום רביעי הקרוב יתקיים טיול של כל בתי הספר הדתיים שבעיר בת-ים”.
כולן התרגשו, ובמיוחד תמר ואני-גפן. אנו אחיות שאוהבות לעשות הרבה דברים יחד.
תמר שאלה: “המורה לכמה ימים יהיה הטיול?” והמורה ענתה: “יומיים”. בנוסף, המורה אמרה: “אני שולחת להורים את הפרטים על הטיול”.
דינג – דינג – דינג, הפעמון צלצל.
“להתראות בנות יקרות ואל תשכחו לבקש מההורים להירשם לטיול” אמרה המורה.
לאחר שכל הבנות יצאו מהכיתה שאלתי את אחותי תמר: “מה את אומרת? שנירשם לטיול?”
“אני חושבת שכן, אבל צריך לשאול את ההורים” ענתה תמר.
כשהגענו הביתה סיפרנו לאימא על הטיול, ואמא קראה את הפרטים, התייעצה עם אבא והם החליטו יחד לרשום לטיול.
אני ותמר התארגנו לטיול בזריזות למרות שהיה רק יום ראשון, הכנסנו לתיק את כל הדרוש לטיול.
הימים חלפו במהירות והנה הגיע יום רביעי.
“יש! חיכיתי שהיום הזה כבר יגיע!” הגענו לנקודת האיסוף אליה הגיע ראש העיר שם הוא דיבר על חשיבות הכרת הארץ של תלמידות העיר ו…התחלנו לנסוע. שרות שירי טיולים, אוכלות חטיפים והגענו למקום.
כל מנהלת הסבירה על המקום והרגשתי שהמנהלת שלנו הסבירה הכי יפה, שם המקום היה “נחל פרת”. כשהמנהלת סיימה את ההסבר התחלנו לאסוף אשפה מהמקום. המורות שבחו אותנו ואמרו: “כל הכבוד לכן בנות! אתן שומרות על סביבה נקיה”.
התקדמנו כמה צעדים ולמראה עיננו נגלה נחל יפהפה, רוב הכיתות התחילו להצטלם, אבל הבנות מכיתות א’ ישר קפצו למים. היינו שם שעה וחצי ומאוד נהננו, וכשהיינו צריכות ללכת, גילינו שחסרה ילדה מכיתה א’. כל הכיתות התחילו לחפש מאחורי העצים, השיחים …אני ותמר חפשנו בהמשך הנחל בתוך המים.
תודה לה’! לשמחתנו, מצאנו את הילדה ומסתבר שהיא לא שמעה שכולן הולכות מהמקום. המורה של כיתה א’ הודתה לנו מאוד על זה שמצאנו את הילדה.
השעה כבר היתה מאוחרת, והתחיל להחשיך, אחותי תמר הוציאה את מפת הניווט מהתיק, נתנו למנהלת את המפה והיא התחילה לנווט את כל בתי הספר.
בסוף הגענו לחניון לילה- כולן פתחו אוהלים ושקי שינה והתארגנו לשנת לילה.
יום חדש הגיע. העירו אותנו עם שירים של בוקר.
התארגנו ליציאה, עלינו על האוטובוס והתחלנו לנסוע, שרים שירי טיולים אוכלים חטיפים והינה מגיעים.
הפעם הגענו למקום שנקרא יריחו, המקום ממנו נכנסנו יהושע בן – נון ועם ישראל לארץ.
וגם הפעם כל מנהלת הסבירה על המקום.
כשנכנסנו למקום ראינו את הארמונות של המלך הורדוס, זה היה בהתחלה מפחיד ואז לאחר ההסבר על המקום נרגענו. ראינו נוף יפה. והבנו שיריחו היא על הר ואם מסתכלים למטה רואים נוף מהמם. התחלנו להצטלם, התמונות היו מקסימות.
אחרי כמה דקות שבהן הצטלמנו נגש אלינו ילד קטן, הבנו ממנו שהוא הלך לאיבוד ומחפש את אמא שלו. עזרנו לו למצוא את אמא שלו.
חזרנו אל האוטובוס והמשכנו לנסוע לכיוון הבית. הכל היה כייפי כל כך…
“גפן, גפן .. קומי בבקשה” אמרה אחותי תמר. לא הבנתי מה קרה, מה עם הטיול המקסים לנחל פרת וליריחו…מה עם הילדה מכיתה א’ שהלכה לאיבוד, מה עם הניקיון של נחל פרת…
לאחר כמה דקות שבהן שמעתי את כל בני הבית הבנתי שכל זה קרה בחלום.
חשבתי לעצמי כמה נעים לחלום חלומות של הנאה וחסד ויותר נעים שחלומות מתגשמים.
