ילד משונה
פעם היה ילד שלא הגיע לבית הספר כמו כל שאר הילדים. הוא הגיע עם אוברול של גנן, כובע מצחייה, ומגפיים אדומות, וכמובן שהוא לא שכך את החיוך בבית. אה ושכחתי לספר לכם, לילד קוראים שון. וכאן מתחיל הסיפור, שון היא ילד ממש חכם האוצר מילים שלו היא ממש גבוה ושון מאוד אהב לקרוא ספרים היא לו ממש כיף אבל לפתע שון שמע ילדים מצחקקים הוא הלך לחפש מאיפה הצחוק מגיע וראה שילדים מצביעים עליו והוא שאל אותם למה אתם צוחקים עליי למה אתם מצביעים עליי וענו לו הילדים תראה איך אתה לבוש אתה קורא מלא ספרים זה ממש משעמם אולי סוף סוף תהיה ילד רגיל כעבור שבוע שון חשב על מה שהילדים אמרו לו והחליט להיות כמו כולם יום למחרת הגיע שון לבית הספר בלי אף ספר אחד ועם חולצה קצרה מכנסיים קצרים ונעלי ספורט ואז אמרו לו הילדים או סוף סוף הבנת על מה אנחנו מדברים איך זה מרגיש לך להיות כמו כולם ושון אמר להם שזה ממש כיף למרות שבליבו ידע שזה ממש משעמם ואז שון הלך בבכי לפינה ואמר לעצמו למה שיקרתי להם למה אמרתי להם שזה כיף להיות רגיל למרות שזה ממש משעמם ולאט לאט הזמן חלף ועברו כמה חודשים ושון החליט שנמאס לו מזה אז החליט כשיחזור הביתה יתכנן טריק שון הלך לביתו וחשב הרבה זמן ופתאום צץ לו רעיון הוא החליט שבשיעור תיאטרון ייקח את כל הבגדים משם וישים רק את מה שהוא לובש למחרת בבוקר ניסה שון את התרגיל ונחשו מה התרגיל עבד ישר אחרי התרגיל כולם התחילו ללכת לקניון עם ההורים שלהם ולחפש בגדים בדיוק כאלה אחרי סוף יום הלימודים שון החליט שהוא חייב להתחיל לתכנן תרגיל גם לספרים הוא החליט שייקח את הספר הכי מותח בעולם וירא להם את כולו חוץ מהסוף שבוע אחרי החליט שון לעשות להם את התרגיל והתוכנית שלו עבדה בהצלחה רבה יום אחרי ראה שון בספריית בית הספר שכל הילדים באו וחיפשו את הספר שקרא להם שון כדאי לקרוא את הסוף ואחר כך הילדים חייכו אל שון וביקשו ממנו סליחה על כך שירדו על בגדיו ועל כך שקרא ספרים אחרי זה שון אמר שהוא סולח להם והם חייכו אליו ושאלו אותו עם הוא יכול להביא להם עוד ספרים בוודאי בשמחה אמר שון אביא לכם עוד ספרים מחר ואז הילדים הבינו שלא צריך לשפוט ספר לפי הכריכה שלו זאת אומרת שגם אם מישהו נראה שונה מבחוץ הוא לא בהכרח אותו דבר מבפנים.
הסוף
שם:אדל ליאני
כיתה:ד’1
שם המחנכת: מיטל שבת
בית ספר: יהודה הלוי
