פעם אחת היה איש, והוא היה מדען. אף אחד לא הבין אותו – כל האנשים חשבו שהוא חייזר שנחת עליהם מכוכב
אחר. הסיבה לכך הייתה שהיו לו רעיונות שונים והוא היה שונה מהם.
יום אחד, כמה אנשים באו אל המדען ואמרו לו:
“אתה מוזר ושונה מאיתנו! אתה לא שייך לכאן!”
המדען לא נעלב. הוא רק חייך ואמר להם:
“אתם כולכם משעממים! כולם אותו הדבר! לפחות אני מיוחד, ולא כמו כולם!”
למחרת, עלה בראשו של המדען רעיון גאוני – הוא רצה לבנות רובוט מדבר שיעזור לאנשים עם קשיים, כמו נכים
ואנשים עם מוגבלויות. הוא סיפר על כך לכולם, כי חשב שכאשר יראו שהוא ממציא משהו כל כך מיוחד, הם
יתחילו לכבד אותו.
אבל האנשים רק זלזלו בו.
“אתה לא תצליח!” הם צחקו וקראו לו “המדען המשוגע”.
המדען חזר לביתו עצוב ומדוכא. אך לפתע, נשמעה דפיקה בדלת. הוא פתח אותה, ולתוך הבית נכנס איש שאמר:
“שמי יעקב, ואני רוצה לעזור לך עם ההמצאה שלך.”
המדען לא האמין למשמע אוזניו.
“אבל כולם אמרו שאני לא אצליח!” אמר בתדהמה.
יעקב חייך ואמר:
“לא משנה מה אחרים אומרים לך. תמיד, אבל תמיד, אתה צריך להאמין בעצמך!”
וכך, המדען ויעקב התחילו לעבוד יחד על ההמצאה. הם הפכו לחברים טובים.
יום אחד, אחרי עבודה רבה, התעורר המדען, הביט ברובוט שלו, ולפתע הבין – הוא הצליח!
בהתרגשות, הוא מיהר לקרוא ליעקב, והשניים יצאו להציג את הרובוט לכל האנשים. כשהם ראו שהרובוט באמת
עובד ומסוגל לעזור לאנשים, הם ממש הופתעו.
המדען ויעקב קיבלו פרס על המצאתם ומאותו יום, כולם התייחסו בכבוד אל המדען כי הם הבינו שלא צריך לזלזל
ולהתנהג באופן לא מכבד לאנשים אחרים רק כי הם קצת שונים
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי