המלחמה שפרצה בעת הסיפור

יום אחד פרצה מלחמה באזור שבו משפחתה של אורית גרה. באזור שהיא ומשפחתה גרים הוא
מקום די מסוכן ששמה פרצה המלחמה בבוקר שהמשפחה גרה קמו ליום ערור ונורא אבל ידעו שיש
להם איזה סימן קטן שמבצבץ בתוך הכיס האבא התחיל כהרגלו קם בבוקר נטל ידיים, התפלל אבל
כשגמר האבא את התפילה נגשו עליו הילדים שלו אבא מה קרה למה כל הזמן אנחנו מרגישים שמצב
הקיבוץ לא טוב התחיל האבא וסיפר להם שפרצה מלחמה בדרך לדרכם לממד כשהבינו הילדים את
מצב המדינה החליט האבא לספר להם סיפור עד שהמצב קצת יירגע האבא התחיל לספר על
משפחה קטנה שגם באותו מצב של מלחמה שגרה בקיבוץ שממש ליד המקום שבו פרצה המלחמה
אנשי הבית הבינו שהמצב לא טוב אז כמובן שניגשו לממד כשהגיעו לממד התחילו רעשים שפחות
אוהבים לשמוע ביום יום ההורים לא ידעו מה לעשות מכיוון שבחיים לא חבו מתקפות ומלחמות כל כך
קשות ועוד סמוך לביתם ל ארצו ההורים להלחיץ את ילדיהם אז דיברו על זה בלחש ובסוף החליט
האבא לקרוא כל חצי שעה פרק תהילים אחד לכול מי שמת בזמן שחיכו בממד ואחרי שאמרו כול חצי
שעה עוד ועוד פרקים החליט האיש להתחיל לברך ולהתפלל על כל ילדי ישראל כל תינוקות של בית
רבן כל הפצועים והחיילים ועוד… פתאום אחרי כמה וכמה שעות שמעו המשפחה דפיקה בדלת בזמן
שאביהם מתפלל אמרה נועם (זאת ביתם של המשפחה) בלחש "למה אני שומעת רעשים בתוך
הבית" פתאום החלה דממה בתוך ביתם של נועם חששה אמא של נועם אם לספר לה ובסוף
החליטה להגיד לה שהמצב קצת הירגע אמרה האמא לילדים שילחשו את קולם מכיוון שיש משהו
בבית גמר האבא את התפילה ומיד סיפרה לו אשתו שיש משהו בביתם הבין האבא את הסיפור ומיד
הבין שצריך לגשת למשימתו ראשון לא הבינו המשפחה את מה שאביהם רצה לעשות אבל זרמו עם
אבא שלהם אביהם לקח אומץ וצעק "שמע ישראל " שזה סיסמת היהודים ואחרי שאביהם צעק זאת
החלה דממה של שתי דקות ופתאום האנשים שנכנסו הביתה צעקו אם יש כאן יהודים ועוד פעם
האבא שלהם צעק "שמע ישראל" והאנשים שנכנסו הבינו שהם יהודים צעקו האנשים שזה צהל שבאו
לחלץ ולעזור למשפחות שהיו בקיבוץ הזה ואז אוריה שאלה את אבא "אבל אבא איך זה הגיוני
שהאנשים שהחלו את המלחמה לא נכנסו לביתם של המשפחה של נועם" ענה לה אבא: מכיוון
שהאבא והמשפחה התפללו באומץ גם כשהיה קשה שיתפללו גם במצב נורא הצליחו לשבת ללמודה
תורה ולהתפלל סוף!!!