“טוב, צריך להחליט איפה נעשה ת’קייטנה” אמרה שירה.
“אבל אתן בטוחות שיירשמו? אנחנו רק בנות שבע…” אמרה מרים בהיסוס.
“בטח שיירשמו!” אמרה רחל בהחלטיות.”
“אני לא בטוחה שיירשמו, אבל נכתוב ונתכנן ומקסימום לא נעשה” הציעה הלל.
“מי מסכימה שנעשה אצלה?” שאלה שירה.
“אני רוצה!” קפצה מרים.
“למה דווקא את?” שאלה הלל.
“אני!” אמרה גם שירה.
“אף אחת מכן לא עושה אצלה, בגלל שהקייטנה תהיה אצלי!” קבעה רחל.
“ממש לא!” השיבה הלל.
והן המשיכו להתווכח והחלו לריב.
אחרי זמן מה אמרה הלל: “אי אפשר שכולנו נעשה את הקייטנה אצלנו”.
“או שאפשר!” אמרה מרים.
“איך?” שאלה הלל. “
“זה קל!” השיבה מרים, “אפשר להגריל, אפשר לפי סדר הא-ב, ואפשר לעשות תורות”.
“נעשה תורות!” הציעה שירה.
“לא!” קראה רחל, “עדיף להגריל”!
“ממש לא!” התערבה הלל, “נלך לפי סדר הא-ב”
“ממש ממש לא!!!” צעקה שירה, “כי אם נעשה לפי הא-ב, אני אהיה האחרונה”!
אחותה של מרים נכנסה לחדר ואמרה: “אתן מרעישות מאוד ואני מנסה ללמוד! ”
“את מרעישה” אמרה שירה להלל.
“לא נכון! את” אמרה הלל למרים.
“לא” התעקשה מרים, “אני חושבת שזו רחל.”
“אני סופרת עד שלוש ואם אתן לא מפסיקות את הרעש הזה, אני קוראת לאמא… אחת, שתיים, שלו…”
“מה זה כל הרעש הזה?” שאלה אמא בתימהון. אף אחת לא שמה לב שהיא נכנסה לחדר.
“סליחה אמא,” אמרה מרים, “אנחנו מצטערות.”
“אז במה אתן צריכות עזרה?” שאלה אמא.
“אנחנו מארגנות קייטנה ולא מצליחות להחליט איפה היא תהיה” הסבירה שירה.
“מתי אתן מתכננות להתחיל?” התעניינה אמא.
“ביום חמישי,” ענתה הלל.
“על מה כולכן מדברות?” שאל אבא של מרים שנכנס לחדר.
אנחנו עושות קייטנה ביום חמישי ולא יודעות איפה נעשה אותה” אמרה רחל בחוסר במהירות.
“כבר הודעתן להורים?” שאל אבא.
“עדיין לא” השיבה לו מרים.
“אז אני חושב שכדאי שתדחו את הקייטנה” אמר אבא, “הסתכלתי בתחזית ואמרו שביום חמישי כנראה ירד גשם.”
“באמת?” תמהה אמא, “עכשיו קיץ, איך יירד גשם?”
אבא הוציא את הטלפון הנייד מכיסו, הקיש על כמה מקשים והראה לאמא. היה כתוב שם: ‘ביום חמישי כ”ב באב ירד גשם בהר חברון, בירושלים ובתל אביב’.
“את רואה?” שאל אבא, אך לא חיכה לתשובה.
“נכון,” אמרה אמא, “אבל תראה מה כתוב אצלי”. היא הוציאה את הטלפון שלה והראתה לאבא. שם היה כתוב: ‘ביום חמישי כ”ב באב תהיה שמש חזקה בהר חברון, בדימונה, בירושלים ובתל אביב’. “תהיה שמש!” סיימה אמא
“לא נכון, ירד גשם!” התעקש אבא.
אחותה של מרים עמדה בצד ומלמלה לעצמה: “יש פה ויכוחים ללא סוף!”
