אחת בשביל כולם וכולם בשביל אחת

פעם אחת היו שלושה ילדים שקראו להם יוני, שני ודובי. המשפחות שלהם היו חברים טובים מאוד ובילו המון יחד. הם היו מטיילים בכל מיני מקומות בארץ ואפילו בעולם. פעם אחת הם טיילו בתאילנד ויום אחד הם החליטו לקחת את כל הילדים שלהם לטיול בצהריים בפארק מים. כל הבוקר הם התארגנו ליום הזה ובצהריים, הם הלכו לתחנה כדי לעלות על הרכבת שתיקח אותם לפארק מים. כשהרכבת הגיעה לתחנה, יוני שני ודובי עלו בהתרגשות על הרכבת וישבו בספסל משותף, על מנת לראות את הנופים שבדרך. הרכבת התחילה לנסוע ולאחר שעה של נסיעה מהנה ונופים עוצרי נשימה, הגיעה הרכבת לתחנה של פארק המים. הם ירדו מהרכבת והלכו לכניסה לפארק כדי לשלם כסף לכניסה. אחרי שהם שילמו הם קיבלו צמיד שמאפשר להם להיכנס באופן חופשי.

כשהם נכנסו, שני ראתה מיד מגלשה ארוכה ומפחידה מאוד, ויוני ודובי אמרו לה שאם היא רוצה להתגלש במגלשה וזה מפחיד אותה מאוד, שתעצום עיניים, ותחשוב על מחשבות שמחות ולא מפחידות וכך היא תוכל להנות מזה. שני אמרה להם שזה רעיון ממש טוב והיא תשמח לנסות אותו, וזה יעזור לה מאוד להתגבר על הפחד שלה אם החברים שלה יוני ודובי גם יצטרפו אליה למגלשה כדי להתגלש.

שלושת החברים הלכו לעמוד בתור למגלשה. התור היה ארוך מאוד כי המגלשה הייתה שווה מאוד, אבל למזלם של יוני שני ודובי- התור התקצר במהירות כי המגלשה עצמה הייתה מהירה מאוד. אחרי 9 דקות של עמידה בתור, הגיעה תורם של יוני שני ודובי להתגלש. שני התחילה לפחד, היא זכרה שאמרו לה לעצום עיניים אבל היה לה קשה להתגבר על הפחד ולעלות למגלשה, למזלה, החברים הטובים שלה היו איתה, תמכו בה ועודדו אותו ובזכותם היא עלתה למגלשה.

שלושתם ישבו יחד במגלשה, אחד ליד השני- יוני ישב מימין, שני באמצע, ודובי מצד שמאל, ושלושתם החזיקו ידיים אחד לשני. שני עצמה עיניים וחייכה בלב חיוך גדול שיש לה כאלה חברים טובים, ופתאום היא הרגישה שהיא מחליקה פנימה לתוך המגלשה בבת אחת, כששני החברים שלה יושבים משני הצדדים והיא התחילה לצרוח. בהתחלה היא צרחה מפחד ובהלה, אבל מהר מאוד הפחד הפך לשמחה וכיף גדול ומרוב שהיא נהנתה, היא אפילו פקחה את העיניים וראתה איך הכל עובר לה במהירות ותוך חצי דקה שלושתם הגיעו לבריכה שהייתה למטה בסוף המגלשה והם עפו לתוך המים בצרחות של כיף גדול מאוד!

מסתבר שהפחד הראשוני, עבר בשלום ומכאן, שלושת החברים עברו ממתקן אחד לשני, ממגלשה כיפית ועד למגלשות ארוכות ומפחידות ושני ידעה  שהחברים שלה תמיד יהיו לצידה, תמיד יתמכו בה ולא יצחקו עליה או ילעגו לה. כי ככה זה כשיש חברי אמת, כמו משפחה ממש. לכל אחד יש את הקושי או הפחד שלו ובשביל זה יש חברים. לעזור ולתמוך כשצריך ולהאמין אחד בשני, כי כולנו יכולים ומסוגלים להתגבר על כל דבר עם רצון, מאמץ, אמונה בעצמינו וחברים טובים לצידנו.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »