אהבה מצילה את המופע
שלום קוראים לי אהבה ואני בכיתה ט’. אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי שנה שעברה.
זה התחיל ביום חם ולהוט התפילה החלה. עוד חודש נגמרת השנה וכולן מתפללות. חוה בדרך כלל לא מתפללת. אבל נראה שהחליטה להשקיע בחודשים האחרונים ומתפללת יפה מאד. נגמרה התפילה ומיד נשמעו דפיקות כולם מיד שתקו. לא היה צריך לשאול מי זו? המנהלת! כמובן. למנהלת שלי כלומר של שנה שעברה יש צורת דפיקה. היא דופקת 2 דפיקות מהירות וחזקות ודפיקה1 חלשה. וששומעים את הדפיקות מיד מבינם שמשהו לא היה בסדר.
‘המנהלת פתחה את הדלת ואמרה “בוקר אור” ענינו כולן בחזרה. המנהלת המשיכה: חשבתי שאתן בשנה האחרונה שלכן. וחשבתי שאולי תעשו הצגה שכל בנות הכיתה תציג ושאר בית ספר יצפו ובסוף כל כיתה תרקוד. נו מה דעתכן? שאלה כולם צעקו מיד ”כן”. אוקי הבאתי במאית שתאמן אותכן כבר מחר תבחן אותכן ותבחר תפקידים לכולכן. אמרה המנהלת ויצא.
מיד שיצא נהיו צווחות וצעקות המורה הרימה יד ואמרה עד כאן.
כעבור שבועיים…
הגיע יום החזרה הגנרלית. אבל הקב”ה מסובב את העולם והסיבות. כמו שאומרים: ‘האדם יושב ומתכנן והקב”ה מקשיב וצוחק”. דיצי (שלא גרה בעיר) בדרך כלל יוצאת בדרך כלל מוקדם מאד מהבית כדי להגיע לבית הספר. היא אומרת שהנסיעה לוקחת לה כמעט שעה. ליתר דיוק 45 דק’ ומגיעה תמיד בשמונה. להגיע אפילו בחמישה לשמונה זו בדיחה טובה. היא הייתה תפקיד ראשי המורה נכנסה לכיתה ואמרה: ”דיצי אולי לא תגיע. אתמול אח שלה השתדך.”
ודיצי מרוגשת מאד לכן לא לשאול אותה כלום עד יום אחרי המופע! בהוראת הבמאית. דיצי הגיע לבית ספר ברגע שיצאנו לאולם. ראינו אותה בשער והיא הצטרפה אלינו. המופע היה יפה אלא שבתוך ההצגה היו בנות שצריכות לשיר וחדווה אמרה שלא תוכל בסוף לשיר. נהיתה מהומה בנות אמרו לה מה פתאום! ומלכי אמרה: “בת שלא רוצה לעשות חלק מהצגה שלא תעשה כלום”
“נכון” אמרו כולם. אני אמרתי למורה שאין לי בעיה לשיר. הבמאית בחנה אותי מאד מהר. ואמרה “מצוין את תהיה הזמרת הראשית” וככה יסתדר העניין. המופע הגיע… בסופו של כל דבר נגמר המופע . והנה אתם הראשונים שנחשפים למעשה לא ידוע
