היו הייתה פעם משפחה קטנה אבא אמא ושני ילדים תאומים לאח הגדול יותר בכמה דקות קראו שמוליק ולקטן יותר קוראים ליאור.
שניהם עלו לכיתה א’, הכיתה הראשונה בבית הספר. שמוליק וליאור התרגשו ממש ממש, מכך שהם עולים לכיתה א’ ושיפגשו חברים חדשים וילמדו דברים שלא ידעו. אבל הבית ספר שהם הגיעו אליו היה ממש ממש מפחיד בעיניהם!!! הבניין של בית הספר היה גדול מאוד, בחצר כמעט ולא היו משחקים שהם מכירים ובגלל שהמקום שהם הגיעו ממנו היו בו המון משחקים שהם אהבו והוא היה קטן וצבעוני.
ליאור חשב לעצמו שהמקום שהוא יגיע אליו יהיה שונה ואם הוא יביא איתו משחקים שהוא אוהב ומכיר, אז אולי הילדים מהכיתות הגבוהות יצחקו עליו שזה משחקים של ילדים קטנים. שמוליק ניסה לעודד את ליאור ואמר לו שבטח הם יבקשו ממנו לשחק גם עם המשחקים והוא בטוח שיהיה בסדר. בסוף הם החליטו לא לקחת אף משחק ביום הראשון ולראות מה יהיה.
כשהגיעו כל אחד ניכנס לכיתה שלו ואז הם ראו שיש המון ילדים שהביאו משחקים כמו שהם חשבו וששמוליק צדק וכולם רצו לשחק בהם. לפתע ליאור ראה במהלך השיעור כדור יפהפה מאוד כך שממש רצה לשחק בו. במהלך השיעור הוא חשב איך ישחק בו במהלך ההפסקה הארוכה ביותר בבית ספר. אבל כשיצא להפסקה בכל פעם שניסה לגעת בכדור הכדור נעלם, ליאור רדף אחרי הכדור שוב ושוב עד שהצליח לגעת בו, ברגע שליאור נגע בכדור הוא קיבל כוחות על מיוחדים.
עם הכוחות אפשר היה להוציא אש, ברד ומים אבל הכי הכי חשוב בכוחות האלה אפשר היה לשלוט ברגשות. ליאור שם לב שהוא מחזיק בכדור הוא כבר לא עצוב, וכבר לא מפחד מבית הספר והכל נראה יפה וטוב. ליאור ממש שמח ורצה לרוץ לספר לשמוליק אבל פתאום הכדור שוב נעלם.
ליאור חיפש את הכדור כל היום ולא מצא אותו, הוא ממש קיווה שבבוקר כשיבואו לבית הספר יצליח לתפוס אותו שוב.
בלילה שמוליק וליאור נהגו לספר אחד לשני את מה שהם גילו על עצמם במשך היום ולשתף מה היה להם כיף או פחות כיף, אז הם המשיכו את מסורתם. ליאור סיפר לשמוליק על הכדור הנעלם ועל הכוחות שהוא נתן לו אבל כשניסה להראות לו את הכוחות לא הצליח בכלל וגם שמוליק לא ממש האמין לליאור ואמר לו שהוא בטח סתם מדמיין…
ליאור היה עצוב, הוא ממש קיווה ששמוליק יאמין לו ואפילו יעזור לו לחפש ולתפוס את הכדור כך שישמרו עליו לנצח. ליאור כבר רצה שיגיע הבוקר כדי שיוכל ללכת לבית הספר ולחפש את הכדור הנעלם. מוקדם בבוקר הוא התלבש והתארגן לבית הספר, אמא ואבא היו מופתעים ושמחו שליאור כל כך מחובר לבית הספר כך שהוא מתארגן לבד ולא צריך שום עזרה.
כשליאור ושמוליק נכנסו לבית הספר, מיד ליאור ראה את הכדור הוא רץ לכיוון הכדור שהיה בחצר האחורית ושמוליק רץ אחריו. כשהגיעו שניהם לחצר האחורית שמוליק אמר וואו למה לא האמנתי לך? זה באמת כדור מיוחד ויפה. הוא ניסה לגעת בכדור והוא נעלם.
ליאור הסתכל לצדדים שוב ושוב עד שראה את הכדור, רץ אליו והצליח לגעת בו לפני שנעלם. שמוליק רצה גם אך לא הצליח, הכדור היה של ליאור הוא נתן לו את כל הכוחות העל שיש ועזר לו לא לפחד יותר ולשמוח לבוא לבית הספר.
המשך יבוא…
