הבית של משפחת חדד הוא בית שקט מאוד בדרך כלל. אך כשהבן שלהם גדל והיה צריך להחליט על בית ספר שאליו יצטרף, ההורים, יוסי ומירי, רבו לאיזה בית ספר דני יעלה. הם לא הצליחו להגיע להחלטה סופית. מירי חשבה שדני ילמד טוב יותר וימצא את מקומו בבית הספר “אריאל”, ואילו יוסי אמר שאמנם בית הספר “לירון” נחשב לפחות טוב ואף רחוק, אך הוא עדיף כיוון שבית הספר “אריאל” נחשב חילוני “ואנחנו דתיים”.
כבר הגיע השבוע שלפני תחילת הלימודים ועוד לא התקבלה החלטה לכן החליטו מירי ויוסי להתייעץ עם כמה אנשים שהם חשבו שיוכלו לעזור להם. למחרת, כולם התכנסו יחד מלבד יוסי. למירי כבר נגמרו הכוחות ובעקבות זאת היא קצת התעצבנה על יוסי. לאחר כחצי שעה נפתחה הדלת ויוסי נכנס. מירי לא התאפקה, ואמרה: “שהחיינו! כמה זמן אפשר לחכות לך? איפה היית”?
יוסי ענה: “הייתי בעבודה ולא שיחררו אותי”.
מירי אמרה לאורחים: “טוב, לא נדבר על זה בפני כולם. נשמח שתלכו לביתכם, תודה רבה רבה וסליחה שבזבזנו את זמנכם.”
כשכולם יצאו, מירי החלה לצעוק על יוסי: “למה מה הגעת רק עכשיו? ממש ביישת אותי! אני מארגנת ומסדרת אוכל ושתייה ואתה לא בא לעזור לי, וגם בזמן של הפגישה אתה לא מגיע וחיכינו וחיכינו… אז אני פשוט אשלח אותו לבית ספר ‘אריאל’ וזהו!”
“לא! את לא שולחת אותו לבית הספר הנוראי הזה”! החזיר לה יוסי.
“נפסיק להתווכח עכשיו על זה”, אמרה מירי, “אני אכין עוגה טעימה ותה, אקשיב בנחת ואשמע למה הגעת מאוחר מהרגיל.”
מירי הכינה עוגה ותה והם התיישבו לדבר. יוסי החל לדבר ראשון ואמר “מירי, ממש סליחה על הפדיחה שעשיתי לך ועל זה שהגעתי מאוחר. זה לא היה בכוונה. המנהל אמר שהיום עובדים עד מאוחר ושאין הפסקה, כיוון שבשבוע הבא לא עובדים אלא יש כל הזמן סיורים. ניסיתי להגיד לו שכבר קבעתי פגישה חשובה ואני לא יכול לאחר, אך הוא אמר לי ‘אתה עובד פה אז תקשיב להוראות שלי, אם לא – תפוטר ולא תקבל שכר על החודש הזה’. רציתי להתקשר אלייך ולעדכן אותך, אך מסתבר שהוא עקב אחריי.”
מירי נזכרה שיש ליוסי את השיעור הקבוע של הרב משאש. יוסי יצא, הגיע לשיעור והתיישב. באמצע השיעור יוסי לא יכול היה להתאפק והתחיל לספר את סיפורו.
הרב עצר אותו ופתח בשני סיפורים: סיפור אחד היה על אירוע רע שיצא ממנו טוב והסיפור השני היה מצחיק והקליל את האווירה. בכך הרגיע הרב את יוסי. לאחר השיעור נשאר הרב וישב עם יוסי, האזין לו, חידד כמה נקודות ויעץ לו איך לדבר ולגשת נכון אל אשתו.
יוסי ומירי אכן הצליחו באותו הערב, בעקבות השיחה והעצה של הרב משאש, להגיע לעמק השווה ומצאו בית ספר נוסף שהתאים יותר לרצונות של שניהם.
