שירה היא ילדה בת שמונה וחצי. הצבעים האהובים עליה הם שחור, לבן, סגול וכל צבעי הקשת. יש לה קוקו גבוה, חולצה בגוונים מעורבבים, חצאית ג’ינס כחולה ונעלים צבעוניות. לשירה יש 7 אחים: ארז, אריאל, אמונה, אוריה, יעל, עדי ודבורה והיא הילדה השלישית במשפחה. היא אלופה בחשבון ויכולה לפתור אפילו מאה תרגילים. היא אוהבת לשחק בפליימוביל וברמי, והיא חברה טובה ואמיתית.
“אימא, חג חנוכה מתקרב”? שאלה שירה את אמא.
“כן חמודה שלי” ענתה אמא בחיוך.
“יש!” שמחה שירה. אבל היא הייתה קצת עצובה, כי אבא שלה במילואים והיא קצת דאגה לו. היא פחדה שהוא יפצע או ייהרג במלחמת חרבות ברזל.
אימא ראתה שהפנים של שירה עצובות אז היא שאלה “מה קרה שירה?”
שירה ענתה ואמרה “אני קצת דואגת לאבא.”
אימא הבינה ואמרה לשירה “את לא צריכה לדאוג לו. תסמכי עליו, הוא יודע מה הוא עושה. וגם אני פה, את לא לבד מתוקה שלי. אני פה, ואחים שלך פה, כמעט כולם פה”.
שירה אמרה לעצמה בלב “אני אתגבר על החששות שלי ואני אהיה רק שמחה.” היא סיפרה את זה לאימא שלה. ואימא שלה הייתה מאוד גאה.
ואז שירה שמעה דפיקות בדלת. פתאום אבא שלה היה בדלת וכמובן שהיא הייתה שמחה.
הגיע חג החנוכה, ואבא וכל המשפחה הדליקו יחד חנוכיה וכולם שמחו וחגגו את חג החנוכה ואפילו שיחקו בגשם ובשלוליות.
