“אליה”, אמרה לי המורה, “בואי אלי בסוף השיעור בבקשה”. השיעור נגמר ולא הייתה לי ברירה אלא ללכת למורה.
הגעתי לשולחן שלה, והיא התחילה לדבר: “אליה, לא מתאים לך לצחוק על רחל שהיא צולעת ונעזרת בקביים. את יודעת שהיא לא בחרה בזה וגם ככה קשה לה בכיתה” אמרה והמשיכה: “את יודעת שביומיים הבאים יש שביתה נכון?
בסוף השביתה את מחזירה לי עבודה על הרב משאש” סיימה המורה את דבריה ויצאה מהכיתה. זה היה השיעור האחרון, אליה לקחה את הילקוט והחלה לצעוד לביתה.
בדרך היא אמרה לעצמה “ואיי, איזה מתסכל, אבא ואמא בטח יתלהבו מהעבודה ויגידו לי להשקיע בה”.
וזה בדיוק מה שקרה. היא הגיעה לביתה, סיפרה לאמא מיכל על העבודה שנתנו לה ואמא ישר התלהבה. אמא צלצלה לאבא דרור וסיפרה לו על העבודה. הם דיברו כמה דקות ואז אמא ניתקה ואמרה: “אליה לכי לחדר, תקראי קצת בגוגל על הרב משאש. דברים ממש חשובים תרשמי על הדף”.
אליה הלכה באי חשק לחדרה והתחילה לעבוד.
אליה קראה קצת, הגיעה לסיפור שממש התחברה אליו והעתיקה אותו לדף.
הסיפור סיפר על כך, שהרב משאש נהג ללכת עם מקל הליכה למרות שבפועל לא היה זקוק לו מבחינה פיזית.
כאשר נשאל על ידי אחד ממלוויו, מדוע הוא הולך עם מקל הליכה? השיב הרב: “בילדותי חליתי עם רבים מתושבי העיר מקנס במגפת טיפוס קשה. כמה מחבריי נפטרו, וגם אני עמדתי בשערי מוות וב”ה חזרתי לעצמי. בחודשים הראשונים עוד הייתי ממש חלש ונעזרתי במקל הליכה. אז החלטתי להמשיך כל חיי עם מקל הליכה כדי לזכור את חסדי ה’ שהשאיר אותי בחיים”.
אליה למדה, שהרב משאש היה הרב הראשי של מרוקו במשך שש שנים והרב הראשי הספרדי של ירושלים במשך עשרים וחמש שנה.
עוד למדה, שאת ספרו הראשון ‘מזרח שמ”ש’ כתב בגיל שבע עשרה בלבד ושנפטר בי”ב בניסן ה’תשע”ג. את כל זה כתבה לעצמה וסגרה את המחשב.
אליה הלכה לסלון והראתה לאמא שלה את הדף. אמא שלה שמחה ואמרה “אלופה! תניחי את הדף אצלך בחדר ומחר אני אמשיך איתך”.
בהמשך היום, פגשה את אחיה הגדול רועי שבדיוק אכל ארוחת ערב, התיישבה לידו, וסיפרה לו על המשימה שקיבלה. רועי אמר, שיש לו ספר על הרב משאש, ושאם היא צריכה היא מוזמנת לקרוא אותו. לאחר ארוחת הערב, כשאמא אמרה לאליה “מתוקה, בואי נתחיל ללמוד עכשיו” הביאה אליה את הספר של אחיה, והם קראו שהרב משאש הקים את ישיבת “כתר התורה”.
לפני שהלכה אליה לישון, אמא אמרה לה: “את יודעת שאבא התקשר לרב הישוב, הרב ישראל וקבע איתו שמחר, בשעה 3, תלכו אליו והוא יספר לך על הרב משאש”.
למחרת, בשעה 3, אבא הגיע מהעבודה והלך יחד עם אליה לרב ישראל שסיפר להם דברים מרתקים על הרב משאש. אבא ואליה חזרו הביתה, ואליה ישבה לכתוב את העבודה.
בבוקר למחרת, הביאה אליה למורה את העבודה. המורה קראה, ממש התלהבה והקריאה לכיתה.
בזמן שהמורה הקריאה את הסיפור לכיתה, עמדה אליה לידה, שמעה את כל מה שכתבה, וחשבה: “ה’ שלח לי את זה כדי שאבין. אני צחקתי על רחל בגלל הקביים והרב משאש בחר להישאר עם מקל ההליכה כדי להודות לה’ על הנס”.
אליה הבינה, שמקל שעוזר ללכת הוא לא סימן לחולשה. מי שעם מקל יכול להיות גם אישיות גדולה ומיוחדת. ברגע זה החליטה, ששווה להתאמץ ולהכיר מקרוב גם את רחל.
