פורים

פורים
היה היה ילד ביישן בכיתה ד’ בשם דניאל שמואל.
כשבוע לפני פורים כל הילדים בכיתה סיפרו למה הם יתחפשו.
נאור אמר שהוא יתחפש לדמות מרובלוקס,
דניאל רופא אמר שהוא יתחפש לליצן,
נדב ונועם אמרו שהם יתחפשו למריו,
בן אמר שהוא יתחפש ליוצר של רובלוקס,
וארבל, אורי ומאור אמרו שהם יתחפשו לשלישיית הנובים.
אבל התחפושת של דניאל שמואל משכה הכי הרבה תשומת לב, כי הוא אמר שהוא יתחפש לסינדרלה.
כל הכיתה צחקה עליו, ודניאל שמואל הרגיש מאוד נבוך.
הוא חזר הביתה וקצת בכה. הוא רצה לשנות את התחפושת, אבל לא ידע למה להתחפש, ולכן חשב על זה במשך ארבעה ימים ברצף.
שלושה ימים לפני פורים, כשהוא נכנס לכיתה, נאור אמר לו:
״או־או, תראו מי הגיעה, סינדרלה היפה!״
כל הכיתה צחקה עליו שוב.
אבל דניאל חשב על תחפושת שתדהים את כל הכיתה, אז הוא החליט להתעלם מהם.
יום לפני פורים המורה אמרה שצריך להביא משלוחי מנות, וכל אחד יביא למי שהוא רוצה, ומי שמקבל צריך להחזיר משלוח גם כן.
הגיע יום פורים, וכולם באו לבית הספר עם תחפושות יפות.
דניאל שמואל הגיע בכוונה קצת מאוחר, כדי שייכנס ישר לכיתה וכולם יופתעו.
בשעה שמונה כולם כבר היו בכיתות, ואז דניאל שמואל נכנס לכיתה.
כשהוא נכנס, כל הילדים ממש התפלאו. הם ראו שהוא התחפש לסטטיק. היו לו מלא טבעות ושרשראות.
גם משלוח המנות שלו היה הכי שווה: מלא שוקולדים, סוכריות, חמצוצים ועוד.
כל הילדים רצו להחליף איתו משלוח מנות.
אבל לפני שהוא בחר עם מי להחליף, הוא אמר לנאור:
״צוחק מי שצוחק אחרון. איתך אני לא רוצה להחליף.״
נאור ביקש סליחה מדניאל שמואל, ודניאל סלח לו, אבל עדיין לא רצה להחליף איתו משלוח מנות.
אחרי פורים חזרו כל הילדים לבית הספר.
נאור הביא מתנה לדניאל שמואל והתנצל שוב.
בסוף הם השלימו, ואחר הצהריים אפילו נפגשו.
נאור עדיין הרגיש קצת נבוך מכל מה שקרה,
ודניאל שמואל הרגיש שהוא התחזק והיה יותר בטוח בעצמו.
הסוף