אזעקה נשמעה בשמי ירושלים ואני לא הבנתי מה קורה, שמעתי אנשים צועקים להיכנס למרחב מוגן ורצתי עם חבר שלי, בארי, אל בית הכנסת.
כשנכנסנו, שמענו את הגבאי אומר שאין לנו משהו יותר טוב לעשות כרגע חוץ מלהמשיך את התפילה, ובעזרת השם תכף נדע מה קורה. הסתקרנתי מאוד, אבל הבנתי שאין סבלנות לשאלות של ילדים ושתקתי… אבא שלי, שהיה חזן, אמר לי “יעקב בוא לעשות ימלוך”.
כשנגמרה התפילה הלכתי בזריזות עם אבא הביתה. ישר כשנכנסנו נשמעה עוד אזקה, ורצנו כל המשפחה לממד. אני קצת חששתי, חיכנו עשר דקות ויצאנו. אחרי כמה דקות הגיעה שכנה שלנו ושאלה אותנו אם אנחנו רוצים לאכול יחד? אז הזמנו אותם אלינו ואכלנו יחד. פתאום, באמצע הסעודה הטלפון של אבא צילצל ומאוד הופתענו (הרי היה זה חג). אבא הציץ בצג לראות מי מתקשר, וראה שזה המפקד שלו.
אבא ענה ונכנס לחדר. לאחר כמה דקות הוא יצא מהחדר וקרא לאמא, הם דיברו כמה דקות, וכולנו מאוד חששנו מה הולך לקרות. לאחר זמן הם יצאו, אבא היה לבוש במדים ועל גבו היה תיק צבאי גדול .
אבא אמר לנו שיש בלאגן גדול בדרום והוא צריך לנסוע למילואים. אחותי הקטנה, שירה, מיד שאלה “מתי אתה תחזור אבא?” ואבא אמר שהוא לא יודע ומקווה שיחזור בקרוב, אבא נפרד ממנו בנשיקות וחיבוקים ונסע לבסיס.
מיד בצאת החג התקשרתי לאבא, הוא לא ענה. למחרת אמא הייתה צריכה ללכת לעבודה שלה, כי היא הייתה אחות אז אני שמרתי על שירה ודוד.
ירדנו למשפחת כהן, השכנים, ודפקתי בדלת. בארי פתח את הדלת, הוא אמר” “בואו תיכנסו איזה הפתעה!”
שירה הלכה לשחק עם רינה ושרה, ודוד הלך לשחק עם יוסף, אני הלכתי עם בארי לחדר שלו ודיברנו על המצב בארץ שיש הרוגים, פצועים וחטופים.
אחר כך אכלנו ארוחת צהריים. כעבור כמה שעות עלינו הביתה, וכשאמא הגיעה היא הכינה ארוחת ערב ואכלנו, אחרי זה קראתי קצת והלכתי להתקלח ולישון.
עבר שבוע ואבא עדיין לא הגיע…
ערב אחד, הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה חמש וחצי. פתאום נשמעו דפיקות בדלת ואמא פתחה. עמד שם שליח של וולט הוא החזיק שני מגשי פיצה. אמא הופתעה ולקחה את המגשים.
על הפיצות היה פתק: “למשפחת גיבורי העל, תודה שאתם שומרים עלינו! מהדודים”. שמחנו שהם דאגו לנו ואכלנו בתאבון את הפיצות.
עוד שבוע עבר, ואבא עדיין לא הגיע. פתאום אמא צעקה: “ילדודס! ארוחת ערב”. הלכתי לאכול וראיתי על השולחן סושי! אמא אמרה שסבתא פינקה אותנו בארוחת ערב.
כשסיימנו לאכול, אמא אמרה: “ילדים ללכת להתקלח ואז ללכת לישון, כי מחר הולכים לפגוש את אבא!” התרגשנו נורא! הלכתי להתקלח ונרדמתי.
בבוקר קמתי, התארגנתי, התלבשתי והתפללתי.
אחר כך ירדנו לאוטו ונסענו לבסיס של אבא. כשהגענו, יצאתי מהרכב וראיתי את אבא. התרגשתי נורא! והוא חיבק אותי את דוד ואת שירה.
הלכנו לספסל והתישבנו. אבא אמר לי שיש לו הפתעה בשבלי הוא נתן לי תרמילים של כדורי רובה וכדורים אמיתיים! דיברנו עם אבא ואז הוא נתן לנו להסתכל בכוונת של הרובה שלו, זה היה מגניב!
אחרי זה דיברנו עוד, ואז היינו צריכים ללכת. הפרידה מאבא הייתה קשה. נכנסנו לרכב ונסענו, אמא אמרה לי שהלוואי שאבא יחזור כבר, שכל החטופים יחזרו ושהפצועים יחלימו אמרתי אמן וישר נרדמתי…
סוף
