"הטיפוס היה קשה", אמרה גלי,
"לא, לי דווקא היה די קל." אמרה נעמה
"טוב זה לא יפה להשוויץ, נעמה, כולה חוג, גלי אל תיקחי ללב. בכל מקרה, את באה אלי
לשמחת תורה?" שאלתי,
"ברור" ענתה גלי "בשמחה, אבל, אמא שלך תכין את הממולאים שאני הכי אוהבת?"
"ברור" עניתי, "בא לך לבוא אלי גם, נעמה?"
"לא, תודה, אני הולכת למסיבה".
"איזו?" שאלה גלי בסקרנות רבה, "קיבלתי הזמנה למסיבה בדרום".
"זאת שברעים?" שאלתי
"כן, איך ידעת? נראה לי קוראים לה נובה".
"טוב תהני" ,אמרה גלי,
"תודה", ענתה נעמה,
"את הולכת עם מישהו?" שאלתי את נעמה,
"אני הולכת עם דנה ותמי" אמרה נעמה,
"טוב" אמרתי "נתראה ביום ראשון, ביי!"
*ביום למחרת*
*אזעקה**אני וגלי מתקשרות לנעמה* "נעמה תעני, תעני, נו, רק תעני".
*שלום הגעתם לתא הקולי של נעמה אנא הקליטו את ההודעה לאחר הישמע הצליל*
"נעמה איפה את?, את בסדר?, רק בבקשה שהיא תהיה בסדר", אמרה גלי
לפתע צץ במוחה רעיון , "תתקשרי לדנה ותמי, הן היו איתה",
*אני מתקשרת לתמי* "היא גם לא עונה," אמרתי "אז תתקשרי לדנה"
אמרה גלי, "הלו? דנה", שאלתי אותה, "מה?" אמרה דנה בלחש משהו בקולה הרגיש כאילו
בכתה.
"הכל בסדר?" שאלתי, "לא הכל לא בסדר", אמרה דנה כשעוד שניה בוכה עוד פעם,
"מה קרה דנה?" שאלתי בלחץ, "חטפו אותם וכולם פה נהרגו אני מתחבאת עכשיו מאחורי
העץ", "מה מי נחטף מי נהרג דנה תדברי ברור!" עניתי בפאניקה,
"אני פה לבד תצילו אותי בבקשה אני מתחננת" *אללה אכבר* נשמעו ברקע יחד עם קולות
של יריות ,"גו!" ערבי אמר לדנה וסימן לה לעלות לו לאופנוע, "נו נו פליז" דנה מתחננת אליו,
"איף יו נו גו יו די!"
"דנה תצילי את עצמך", לחשתי שמעתי ירי חזק, וברגע הזה הבנתי שדנה כבר לא בין
החיים.
*נעמה*
קמתי בבוקר בדאגה ובתחושה רעה, יצאתי עם גלי ורותם לחוג טיפוס לשחרר קצת עצבים
אמרתי להם שאני הולכת למסיבה ושלא יגיעו, רצתי להיות רק עם דנה ותמי,
אני אפילו לא יודעת למה אמרתי לא, אבל, הייתה לי תחושה שאם הם יגיעו יקרה להם
משהו, לא לקחתי סיכונים.
שאר היום עבר כרגיל, הכנתי תיק ויצאתי לכיוון הדרום (רעים), אמרתי לדנה ותמי שאני
אאסוף אותם, אספתי אותם יחד עם האוטו שלי ונסענו.
הגענו יחסית מאוחר, אחרי זה אני לא זוכרת כלום, נראלי נרדמתי מרוב עייפות באמצע
המסיבה.
קמתי לקול אזעקות, הייתי מותשת אז לא הייתי כל כך מרוכזת, ראיתי מחבלים.
הלב שלי דפק בחוזקה,
ראיתי הרבה אנשים נופלים על הריצפה אחרי שירו בהם, כל מה שחשבתי עליו באותו
הרגע הוא לברוח, להסתתר, לא ידעתי איפה דנה ותמי, הסתתרתי מאחורי סיח ואז ראיתי
את תמי, היא סיפרה לי מה שקרה, ואז קפץ עלינו מחבל עם רובה ביד וחברו מאחוריו
הורג אנשים וצועק אללה אכבר!, הוא סימן לי לעלות על האופנוע שלו, צייתי מיד ,כי לא
רציתי להיהרג , תמי הסתכלה עליי ואז עלתה אחריי על האופנוע, אני ותמי פחדנו ,האדמה
רעדה מתחת לרגלי, הזעתי מרוב לחץ וכאב, דמעות עלו בעייני,
כל מה שחשבתי עליו היה איפה השוטרים והצבא ,המשפחה שלי מוגנת? ,רותם וגלי
מוגנות?
ואיפה דנה?, המשכנו על האופנוע של המחבל עד שהגענו לעזה.
המשך יבוא…
