המפה הסודית
בארון הבגדים מאחורי כל החולצות המקופלות מצאה דליה מפה ועליה X גדול אדום ונוצץ. דליה התבוננה במפה בסקרנות ושאלה את עצמה מזה יכול להיות? אולי זה מפת ארץ ישראל? אולי זה מפה של העיר שבו סבתא נולדה? בסוף החליטה שזאת יצירה שאמא שלה הכינה ,היא לקחה אותה לבית הספר כדי להראות לחברות.
דליה המאושרת רצה לבית הספר ונכנסה לכיתה בהתרגשות.
-“תראו מה מצאתי?” קראה דליה בשמחה. הילדות התאספו סביבה
-“וואי זה ממש יפה” אמרה רבקה.
-“זה בטח מפה עתיקה” אמרה מרים.
– “לא, היא נראית מפה חדשה” אמרה רחל.
-“אני חושבת שזה יצירה שאמא שלי הכינה” שיתפה דליה.
“-נכון” הצטרפה לאה לשיחה “אמא שלך יצירתית מאוד בוודאי היא הכינה את זה”.
כל בת בתורה הציעה משהו . אבל כולן הסכימו שזה ממש יפה. לפתע שמעו הבנות את קולו הגבוה של איציק. איציק היה עיתונאי מהאזור, הוא הופיע הרבה בבית הספר שלהם למצוא רעיונות חדשים לכתבות בעיתון. כשאיציק נכנס לכיתה קלטו עיניו את המפה של דליה.
-“וואו מפה עתיקה” הוא מלמל “בטח מפה של יהודים מלפני הרבה שנים. אפשר לכתוב על זה בעיתון, אנשים ילמדו מזה?” דליה צחקה.
– “אני חושבת שזה נראה עתיק כי זה נרטב, זה סתם יצירה פשוטה, אבל אם אתה רוצה, אין בעיה!”
בערב הסתכל אבא של דליה בחדשות. פניו החווירו. הוא הסתכל עוד פעם.
-“המפה שלי!” הוא צעק
-“המפה הסודית!
-“איך המפה הסודית שהחבאתי אותה הגיעה לחדשות?”
באותו רגע דליה נכנסה לחדר.
– “אבא ,תראה ,צילמו את המפה לחדשות. חשבו שזאת מפה עתיקה אבל זה באמת היצירה של אמא, נכון? אבא נאנח “דליה, המפה הזאת היא של השדה שלי. אני מגדל שם תפוחי אדמה מיוחדים הם מיועדים לטקס יום העצמאות של ראש הממשלה. שמעתי שיש גנבים שרוצים לגנוב לי אותם ובגלל זה עבדתי חמישה חודשים לחפור בורות ובוץ מסביב לחלק גדול של השדה כך שהגנבים יפלו ולא יצליחו להיכנס. המפה הראתה בדיוק איפה היכן הבורות. עכשיו מפת הבורות בחדשות, והגנבים יחשבו על רעיון אחר איך להיכנס לשדה. אין לי הרבה זמן לפני הטקס לחשוב על תכנית חלופית
דליה הייתה נבוכה. “וואי אבא, ממש סליחה. לא היה לי מושג זה היה שלך” והיא רצה בדמעות לשדות.
כשדליה הגיעה לשדות כבר היה חשוך. היא עצרה והתבוננה מרחוק בשדה של התפוחי אדמה המושקעים שלהם. היא ראתה איך אבא הצליח להסתיר את הבורות והבוץ מהצד השני, היא אף פעם לא שמה לב לבורות באור יום, ובוודאי לא ראתה אותם עכשיו בחושך.
פתאום היא ראתה משהו מוזר מבצבץ בינות לתפוחי האדמה. מהר, היא הרימה אותו כשהיא הסתכלה , זה היה נראה כעוד מפה של השדה. היא רצה הביתה להביא אותה לאבא.
חיוך התפשט על פניו של אבא .
-“תודה דליה” הוא אמר “זאת מפה של הגנבים. כנראה הם כבר היו בסביבה הערב כדי לתכנן איך לעבור את הבורות והבוץ. כתוב פה שהם מתכננים לשים קורות ענקיות של עץ כדי לעבור את הבורות”.
אבא עצם עיניים “איך נעצור אותם?”.
למחרת ,אבא חזר עם חיוך על פניו. “דליה” הוא קרא “העובדים שלי חיפשו כל היום את חלקי העץ של הגנבים וסוף סוף מצאו אותם מוחבאים באתר בניה קרוב לשדות שלנו. העובדים שמו עליהם נוזל שקוף ומחליק וגם אזעקה קטנה מסתתרת בפנים. כשהגנבים ידרכו על הקורות העץ הם יחליקו ויפעילו את האזעקה. ככה נתפוס אותם בעזרת ה’.”
שבוע עבר והגנבים לא הגיעו. נשארו רק שלושה ימים עד יום העצמאות. אולי הגנבים שכחו מהתוכנית או פחדו מהבורות, חשבה דליה. בלילה שמעה דליה קולות מוזרים.
בבוקר היא שאלה את אבא “משהו קרה בלילה?” ” כן דליה” ענה אבא “הגנבים באמת הגיעו. שמעתי את האזעקה ורצתי לשדה. העובדים שלי כבר היו שם וביחד עצרנו את הגנבים עד שהמשטרה הגיעה. עכשיו הם בבית הסוהר”.
ביום העצמאות הטקס היה מאד מוצלח. הוגשו תפוחי אדמה מהשדה שלנו. הם היו כל כך טעימים שראש הממשלה ביקש להזמין מאתנו תפוחי אדמה לפני כל חג.
