לפני הרבה מאוד שנים חי אדם בשם אליעזר בן-יהודה.
הוא נולד בארץ רחוקה, אבל כבר כשהיה ילד קטן הוא אהב מאוד ללמוד ולקרוא, במיוחד הוא אהב את השפה
העברית.
באותם ימים עברית לא הייתה שפה שמדברים בה כל יום, אנשים השתמשו בה רק בבית הכנסת או כשקראו ספרים.
כשאליעזר גדל, הוא עלה לארץ ישראל, הוא שם לב שאנשים מדברים בשפות שונות, כמו יידיש, ערבית וגרמנית. כמעט אף אחד לא דיבר עברית ברחוב או בבית.
אליעזר הרגיש עצוב, כי הוא האמין שהעברית היא שפה מיוחדת ובכוחה לאחד את כל העם היהודי.
הוא מחליט החלטה חשובה: הוא רוצה להחיות את השפה העברית ולגרום לכך שכולם ידברו בה ביום יום. זו לא הייתה החלטה קלה.
הרבה אנשים צחקו עליו ואמרו שעברית היא שפת קודש ומה פתאום שנדבר בה בימי חול.
אבל אליעזר בן יהודה לא ויתר. הוא התחיל לדבר עברית בבית שלו, אפילו שלא היו מילים לכל דבר, לפעמים הוא נאלץ להמציא מילים חדשות.
כך נולדו מילים שבהם אנו משתמשים היום, הוא גם ביקש ממשפחתו לדבר רק עברית, וזה היה להם מאוד
קשה.
לאליעזר היה בן קטן בשם איתמר , והוא רוצה שהבן שלו יהיה הילד הראשון שיגדל וידבר רק עברית.
לפעמים הילד הצליח ולפעמים פחות.
אליעזר עבד ימים ולילות. הוא כתב מילון גדול של השפה העברית, שבו הסביר מילים
רבות.
העבודה הייתה קשה ולקחה הרבה שנים, הוא היה עייף מאוד וגם חלה, אבל הוא לא ויתר.
עם הזמן התחילו עוד אנשים להאמין בו.
מורים החלו ללמד עברית בבתי ספר, ילדים התחילו לשחק במשחקים בעברית ואנשים דיברו עברית ברחוב.
לאט לאט השפה העברית חזרה לחיים.
כיום, במדינת ישראל, כולם מדברים עברית: ילדים, מבוגרים, מורים וחיילים.
כל זה קרה בזכות החלום הגדול של אליעזר בן יהודה.
הסיפור של אליעזר בן יהודה מלמד אותנו שעם אמונה, התמדה ואומץ – אין דבר שעומד
בפני הרצון.
